לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
כשאני מביא סיפור ששמעתי מכלי ראשון וגם חויתי אותו בשעת אמת ואני סבור שיש בו תועלת ו/או עשוי לעניין את הציבור, אני משתדל להביא אותו לפניכם עם תבלין ופלפל עם שמות ותאריכים.
הבעיה שלי מתחילה, כאשר בעל המעשה מתנגד שאזכיר את שמו, למרות שאינני מתחיל להבין מה הבעיה בסיפור כזה, עד שבעל המעשה זקוק לדיסקרטיות ומבקש להישאר אנונימי כאילו יש בסיפור איזו שהיא הכפשה?
מאבי ז"ל למדתי, שלהתבייש, יש רק מדבר אחד. מחטא, כל השאר אין בושה ואין סודות.
אבל רצונו של אדם זהו כבודו וכאשר הבג"צ קידמו השבוע עוד צעד נכבד בבירור הגדול שמתברר בתקופה זו לקראת הגאולה ופסק פסיקה עם הראש בקיר, שזה ממש גול עצמי, ומאת ה' היתה זאת, והיא ממש נפלאת בעינינו, שהרי כל מטרת הבג"צ ופעילי 'אחים לנתק', היא 'לחנך' את הציבור המיושן והגלותי, לנתק אותו ממורשתו ומסורתו ולהנחיל לו את הערכים הנעלים של קידמה וחופש שהם מאמינים ודוגלים בו. וכי מה האדונים הללו חושבים, שהם יצליחו לעשות זאת בכפיה? הרי רק את ההיפך הם הצליחו להשיג, ואת המעט שכבר הצליחו לייצר בקושי עד כה, עם מכסות ועידוד יציאה לעבודה ופלוגות צה"ליות צולעות, גם את זה הרסו כרגע ואף יצרו מעט סימפטיה לאנרכיסטים שבינינו, שחוסמים את הכבישים שלנו ונוקמים בתושבים החרדים של ירושלים וב"ב, כנראה מכח הדין של 'כל ישראל ערבים זה לזה', אני חושב שהוגן יותר לצאת ולחסום את רח' בן צבי, היכן שהבג"צ שוכן ושהם ישלמו מחיר 'כל ישראל ערבים'...
בעקבות הפסיקה הבג"צית השבוע, נזכרתי בסיפור שאירע בעבר לחבר קרוב שלי והתקשרתי אליו אתמול לרענן את פרטי המעשה שאירע לפני מעל 20 שנה כדי שאוכל לחלוק אותו איתכם, אך הוא מיד התנה שחס ושלום לא אזכיר את שמו ולא ארמז אפילו מיהו.
לך תבין בני אדם, אך כמובן אכבד את בקשתו ואשאיר אותו אנונימי, ונקרא לו ר' ישראל לצורך הענין.
וכך היה מעשה: לאחר נישואיו המשיך ר' ישראל בכולל ושקד על התורה ועל העבודה. מרוב שקידתו לא הבחין כי מאז נישואיו, כאשר החליף את כתובתו מבית הוריו לדירה משלו, מעולם לא קיבל הודעה מלשכת הגיוס כי עליו לטפל בהסדר של 'תורתו אומנתו' שהיה תקף במשך שבעים שנה מאז קום המדינה.
לפני שאמשיך בסיפורו, אציין, כי במשפחתנו, הבעיה הזאת כלל לא היתה קיימת, מפני שאמי ע"ה, אשת חיל בכל קנה מידה, לא לקחה סיכונים. היא שמרה על ילדיה מכל משמר וידעה היטיב כי הצבא הוא מקום שמד ואין זה תחום שהיא יכולה להרשות לעצמה ולקחת את הסיכון הכי קטן.
לכן, כל אחד מבניה, כאשר הגיע לגיל 'בר מצוה', היא עשתה תור אצל פסיכיאטור שהרב ברוך יהושע שיינברגר ז"ל היה ממליץ עליו, והיתה עושה תור לשעות הלילה המאוחרות דוקא. לפסיכיאטור היא הסבירה, כי היא רוצה תור דוקא בלילה, כדי שלא יראו אותה באה אליו וזה עלול להזיק לשידוכים של ילדיה. הסיבה האמיתית? היו שתים: האחת, שלא יהיה בשעת הסדרים, על חשבון הלימודים, שלא לגרום לילד ביטול תורה ח"ו, וסיבה נוספת, שהרופא יחשוב שגם האמא סובלת מפחדים והבעיות הנפשיות הם תורשתיות.
בדרך לפסיכיאטור אמי שאלה אותי אם יש בלילה רעשים שמפריעים לשינה? לא הבנתי לאן היא חותרת? אבל עניתי לה: בטח, הגערערס שבפנימיית 'שפת אמת' שממול החלון של חדר השינה, שרים מארשים עמוק אל תוך הלילה, ולא תמיד זה שירים שמרדימים, ובנוסף ישנם רעשים מצד החתולים הירושלמיים שמחטטים בפחי האשפה של המטבח של הישיבה והם מייללים שם מרה, כאשר הם מגלים כי אפילו העצמות שנזרקו, נמצצו על לשדם ואין להם ממה להתפרנס.
ואז אמי הצדקנית אמרה לי: אתה רואה? אפילו אצל הפסיכיאטור אין צורך להגיד דברים שאינם אמת, פשוט תספר על נדודי השינה ועל הפחדים. ממה אתה מפחד? מעבירה? אז תדבר גם על זה.
אני זוכר, כשנכנסתי איתה לרופא, היא מיד שלפה מסמכים מימי המנדט, שמוכיחים שכבר האבא קיבל פטור משירות צבאי על רקע פסיכיאטרי והרחיבה לספר על נדודי השינה שלי ועל ה'נערווין' של נטילת ידים כל בוקר לסירוגין 8 פעמים ועוד כהנה, היא לא רצתה שידבר איתי הרבה, כי מי יודע מה השקפותיו? אז היא סיפרה לו את כל הבעיות שלה, ותוך כדי אף התחילה לבכות ומרוב רחמנות הוא כמעט ולא דיבר איתי, רק שאל מספר שאלות לקוניות ורשם תרופה וביקש תשלום והעיקר... כתב חוות דעת ארוכה ומפורטת לפי מה שאמא הכתיבה לו.
כל זה היה כשהייתי בקושי בר מצוה.
הביקור הבא, היה כשהתקרבתי לגיל 18, אז אמא לקחה אותי שוב אל הרופא, לספר לו כי 5 שנים המצב איכשהו היה יציב ועכשיו ניעור הישן וצריך שוב פעם טיפול.
הרופא כתב חוות דעת נוספת, תוך שהוא מציין כי כבר 5 שנים שאני מטופל אצלו, מה שכמובן מסיר כל חשד כי מדובר בתעלול לצורך פטור מהצבא ומשם הכל החליק חד וחלק, אמי שלחה ללשכת הגיוס את ה'חוות דעת' בדואר רשום, והלכתי רק פעם אחת לוועדה הפסיכיאטרית שבלשכת הגיוס, שם דיברתי בארמית, כפי שכבר סיפרתי בעבר, וקיבלתי את הפטור בדואר.
את כל זה, אמו של ר' ישראל הנ"ל לא עשתה, אולי בכוונה, כדי שיהיה מוכרח להמשיך בכולל, כי הרי ללכת לצבא זו אפילו לא אופציה במחשבה.
ויהי היום ור' ישראל קיבל מכתב שהוא צריך להתייצב למילואים, מיד פנה אל ועד הישיבות להסדיר את הדיחוי שלו כפי התקנון שהיה תקף מאז ימי הכופר מ'שדה בוקר' ששדה התעופה הישראלי קרוי על שמו.
ב'ועד הישיבות' שאלו אותו למה לא סידר את זה במשך השנתיים שקדמו? והוא הסביר להם שהוא לא קיבל שום צו בשנתיים הללו ולא חש לעשות את מה שלא נדרש ממנו, הם מילאו לו טופס ונתנו לו אישור ושלחו אותו למסור את זה לצבא, אבל בהגיעו לשם, הודיעו לו כי על פי המופיע במחשבים הוא לא בהסדר של תלמיד ישיבה, בגלל ששנתיים הוא לא הגיש שום ניירת ועל כן הוא מחוייל, לא פחות.
ניסה האברך להתמקח, הפקיד עשה בדיקה במחשב לבדוק מה היתה הטעות, מתברר ששלחו לו את המכתבים לאותו כתובת, אבל בעיר צפת, במקום ירושלים. אך כנראה שהכלל 'טעות לעולם חוזרת' לא חל בצבא הקשוח, אם במחשב מופיע שאתה מחוייל, זה מה יש ואין דרך אחרת, הכניסו אותו לבסיס, הלבישו לו בגדי זית, ענדו עליו דיסקית וקדימה למשימות.
הבעיה היתה, שלא ידעו היכן לשכנו? אברך חרדי עם פיאות ארוכות באורך חצי מטר וזקן יורד על פי מידותיו, כובע ירושלמי רחב תיתורא, שמודיע להם כי בלי מקוה אין על מה לדבר להתחיל את היום ונשים לא אמורות להיות לכל אורך מלא העין והוא מתחיל לצטט להם את הפסוקים בתורה המדברים על יציאה למלחמה: 'ונשמרת מכל דבר רע' 'כי ה"א מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך' 'כי עם קדוש אתה' וכו'.
ואז הוא הסביר להם שהוא נשוי ואשתו בבית לבד ושהוא מבקש שיתנו לו ללכת הביתה להביא את חפציו האישיים והתפילין וספריו וכו'.
לבקשה הזו המפקד לא יכול היה לסרב ונתן לו רשות לנסוע הביתה ולהתארגן ולחזור למחרת מוכן לתקופת מילואים מזורזת שתכין אותו לתפקידיו בצבא.
ר' ישראל לא התמהמה, נסע הביתה ולקח מזוודה, הכניס רק את הטלית ותפילין, משם פנה אל מספר מתקני הגניזה הפזורים באזור גאולה מא"ש ושלף משם את כל החוברות הברסלביות של הרב שלמה אליעזר שיק מיבניאל, בעיקר אלה שמדברים על 'שמירת עיניים' ו'קדושת המחשבה' ו'התבודדות' וכדו' ומילא את מזוודתו בהם וחזר אל הבסיס.
בעת ארוחת הערב, הסתובב ר' ישראל וחילק לכל החיילים את החוברות והסביר להם כי זה נכתב בעברית צחה וזה ישמש להם כשמירה בצבא אם ישתדלו ללמוד בזה קצת כל יום.
למחרת עם שחר, נקרא ר' ישראל לחדרו של המפקד, בלי שום ויכוח ומשא ומתן, המפקד הורה לו לאסוף את חפציו ולהסתלק מהמקום ויפה שעה אחת קודם והפטור יגיע אליו בדואר בקרוב.
עד כאן קיצור סיפור המעשה שלו, שהייתי מעורב בשעתו בתפילות שהתפללנו כל המשפחה, ששאר בשרי לא תישאר תקועה בבית לבד, כשבעלה מגוייס איפשהו אצל הציונים.
ועתה אני מדמיין בעיני רוחי, מה היה קורה אם 100 אלף תלמידי ישיבות היו מסתערים בימים אלו על הבסיסים הצבאיים עם גמרות ומשניות של ארטסקול וגליונות של 'השגחה פרטית' וחוברות של 'באר האמונה' ו'הביננו' וגליונות של 'מעדני הפרשה' ושאר ירקות. maadoney@gmail.com
אתם יכולים לתאר לכם איזה הפגנות היו אנשי קפלן עורכים בדרישה להפסיק את ההדתה בצבא ולהעיף במהירות את כל הדוסים החשוכים האלו לאלף רוחות, ומאשימים את נתניהו ואשתו ובנו בהחרדת הצבא?
זה מה שיש לי לומר בענין, לצערי פיספסנו את הזדמנות הפז לפני שנתיים, כאשר גנץ ולפיד הגישו מסמך חתום בתחתיתו וריק מעליו שנמלא את כל הקולקציה שחלמנו עליה 70 שנה, פטור מהצבא, עיגון התקציבים בחוק, חוק השבת והצניעות וכו' וכו', רק שנעביר להם את השרביט, כי בניגוד לסיסמה החלולה 'רק הליכוד יכול', הסיסמה האמיתית היא 'רק השמאל יכול', כמובן בהגבלת הבחירה, כי בתכלית 'רק הקב"ה יכול'...
נ.ב. מה הקשר בין שם הפרשה 'שלח' למצוות ציצית שבה הפרשה מסתיימת?
מה הסדר המשונה של סדר השבטים בשמות המרגלים שבפרשתנו?
מה הייחודיות של האות י' שהוסיף משה רבינו לשמו של יהושע? ומדוע זה היה נחוץ לקראת משימתו?
כל זה ועוד בתוככי הגליון 'מעדני הפרשה' שכולו מעדנים חדשים והוא מצורף למנויי הגליון.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.