מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
ערש"ק פרשת אמור, ט' אייר תשפ"ד.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
כיון שבשלושת המאמרים האחרונים שיתפתי אתכם בסיפור של הכסף שהועבר באיחור והעסקן זכה להיות שליח לנזק עצום, קיבלתי אימיילים רבים ששאלו מנין ההיתר לדבר לשה"ר, למרות שלא כתבתי שמות, אך כל מי ש'בתוך עמי אנכי יושבת' הבין במי המדובר.
השבתי להם במשל, שבמקורותינו יכול היה לקרות ורבינו ר' מרדכי דרוק זצ"ל היה מתאר את הסיפור בצבעים עסיסיים:
יהודי נכבד, שמקפיד כל ליל שבת לשוב לביתו עם לפחות שני אורחים לסעודתו, מזמר שלום עליכם עם ידים מונפות אל על, אחרי קידוש בהתלהבות בוצע החלה ומגישים לו מנת דגים מפוארת, וכמנהג גברין יהודאין הוא מטפל בדגים בידיו ללא מזלג, ככתוב 'וכל דגי הים בידכם ניתנו' מה גם ש'מנהג אבותינו – בידינו' ותוך כדי הטיפול הידני בקרבי הדג, הוא שולף עצם מתוך הדג ומניח בצידי הצלחת, שני האורחים שלו שהם תלמידי חכמים ויודעים פרק או שנים בהלכות שבת, מזהירים אותו כי זה נחשב חילול שבת שעונשו סקילה, האיש אומר להם: 'אל תגזימו' מה אתם עושים ענין מכך? הוא ממשיך לנבור בעצמות והם ממשיכים להתריע בפניו.
ביום ראשון בבוקר הם מתייצבים בפני בית הדין ומספרים את מה שראו עיניהם ואחרי חקירות ודרישות, בית דין מפרסמים את הסיפור בכל רחבי העיר, שמא מישהו ימצא לימוד זכות על הנגיד הידוע איש החסד וכו'.
אם לא נמצא מי שילמד עליו זכות, בית דין מוציאים פסק שעונשו סקילה, לא פחות. וכל העיר באים לראות את ביצוע גזר הדין ככתוב 'וכל העם ישמעו ויראו'.
תיאור קשה, אה? מה אם הלבנת פנים? (הסיקריקים עוד ימצאו מפה הצדקה לכל מעשיהם).
העולם לא הפקר, אי אפשר בשם העסקנות וה'לשם שמים' לעשות כל מה שרוצים ולתלות את זה ב'חפץ חיים' שאסור לפרסם את זה.
זכיתי ב"ה למסור שיעור במחזור הש"ס במסגרת הדף היומי והתלמוד מלא בעשרות אם לא מאות מקרים שחז"ל מספרים עובדות שהם הבינו שיש תועלת שנדע את מה שאירע ושנדע להיזהר להבא.
הראשון בהם להבנתי, הוא הסיפור של רבן גמליאל שציווה על רבי יהושע לעמוד על רגליו במשך השיעור והקהל ציוו על חוצפית המתורגמן (מעשרה הרוגי מלכות) לעצור את העברת השיעור, כדי למנוע את הפגיעה ברבי יהושע. ובעקבות כך הדיחו את ר"ג מראשות הישיבה ומינו את ר' אלעזר בן עזריה בן ה-18 במקומו, שפתח את דלתות בית המדרש והכניס מאות תלמידים שרבן גמליאל סגר בפניהם את שערי בית המדרש בטענה ש'כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש'.
למרות שמן השמים הראו לר"ג בחלום שהישיבה כיום זה כמו 'חבית מלאה אפר', כלומר 'עדיף ישיבה קטנה ואיכותית' אבל הגמ' מיד מוסיפה: ולא היא, מן השמים רצו להרגיע את ר"ג שלא יהיה לו צער, אבל האמת היא, שהדלתות צריכים להיות פתוחים והמציאות הוכיחה כי כל מסכת עדויות בו ביום נשנתה והיכל הישיבה הפכה לזירת אש קודש מעוצמת קול התורה ולא היה ספק וקושיה שהיתה בישיבה מימי קדם שלא נפתרה באותו יום.
ואם לא די בכל זה, הגמרא מסיימת את הסיפור בכך, שאותו תלמיד שבגינו התחילה כל המהומה, היה רבי שמעון בר יוחאי.
ברור שדברי חז"ל כגחלי אש, ואין לנו מושג בעומק הדברים, אבל חז"ל סיפרו לנו כל זה בפרוטורוט, שנשכיל חכמה בנפתולי החיים לדעת את הדרך נלך בה.
לעומת זאת קיבלתי מכמה אנשים שהפתיעו אותי וסיפרו לי על אחד המעורבים בסיפור (סיקריק קטן) שסיפרתי בשבועות האחרונים, שכבר לפני עשרות שנים, שכר גוי קודם השבת, שיזמין אמבולנס באמצע השבת לביתו של אחד מצדיקי הדור נשמתו עדן, שהוא סבר, שאותו צדיק (שספריו המפורסמים נמצאים כמעט בכל בית מדרש בעולם) צריך לנהוג אחרת מכפי שנהג בענין מסויים [איננו שופטים חשבונות שמים, אבל מיד לאחר אותו מעשה נשרו שערות ראשו ונותר קרח עד עצם היום הזה].
נזכרתי בסיסמה שהוטבעה בירושלים 'פעם סיקריק, תמיד סיקריק', אבל בענין אימרה זו יש לי השגה, משום מעשה שהיה.
כשביקרתי בארץ בשנה האחרונה, ראיתי אברך ברחוב, שבתקופת המערכה, היה מסוכן שאעבור בד' אמותיו, וכעת ראיתי אותו מסתכל עלי ולא מסיט את ראשו ממני בהבעת סלידה כפי שהיה עושה במקרה הטוב בימי המערכה (מה כן היה עושה? יסופר בעזהי"ת בשבוע הבא).
התקשרתי לגיסו, שהוא ידיד נפשי משכבר הימים ושאלתי אותו לפשר השינוי המשונה בגיסו, שלא כדרך הטבע?
מה, לא שמעת את הסיפור שהיה לו עם...ושינה אותו מקצה אל קצה?
אוקיי, כעת אני יודע שפיספסתי כמה סיפורים ב-13 השנים שחלפו מאז שהיגרתי לארה"ב, למרות שבדרך כלל, סיפורים עסיסיים איכשהו מגיעים אלי ולא דרך האתרים, כי אינני נכנס כלל לכל אתרי הנייעס, בעיקר מחמת חוסר זמן.
לפחות אני יודע מעכשיו, שיש מאמר מוכן לשבוע הבא, סיפור עסיסי נוטף צוף, על ההוא שהשתנה מקצה לקצה.maadoney@gmail.com
נ.ב. למה דוקא בספירת העומר אומרים 'הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת ביהמ"ק במקומה', למה המקום תופס כאן ענין?
'מות וחיים ביד לשון' היכן זה מרומז בשם פרשתנו 'אמור'?
אלו ועוד הרבה בגליון שלפניכם, טעמו וראו כי טוב.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
כיון שבשלושת המאמרים האחרונים שיתפתי אתכם בסיפור של הכסף שהועבר באיחור והעסקן זכה להיות שליח לנזק עצום, קיבלתי אימיילים רבים ששאלו מנין ההיתר לדבר לשה"ר, למרות שלא כתבתי שמות, אך כל מי ש'בתוך עמי אנכי יושבת' הבין במי המדובר.
השבתי להם במשל, שבמקורותינו יכול היה לקרות ורבינו ר' מרדכי דרוק זצ"ל היה מתאר את הסיפור בצבעים עסיסיים:
יהודי נכבד, שמקפיד כל ליל שבת לשוב לביתו עם לפחות שני אורחים לסעודתו, מזמר שלום עליכם עם ידים מונפות אל על, אחרי קידוש בהתלהבות בוצע החלה ומגישים לו מנת דגים מפוארת, וכמנהג גברין יהודאין הוא מטפל בדגים בידיו ללא מזלג, ככתוב 'וכל דגי הים בידכם ניתנו' מה גם ש'מנהג אבותינו – בידינו' ותוך כדי הטיפול הידני בקרבי הדג, הוא שולף עצם מתוך הדג ומניח בצידי הצלחת, שני האורחים שלו שהם תלמידי חכמים ויודעים פרק או שנים בהלכות שבת, מזהירים אותו כי זה נחשב חילול שבת שעונשו סקילה, האיש אומר להם: 'אל תגזימו' מה אתם עושים ענין מכך? הוא ממשיך לנבור בעצמות והם ממשיכים להתריע בפניו.
ביום ראשון בבוקר הם מתייצבים בפני בית הדין ומספרים את מה שראו עיניהם ואחרי חקירות ודרישות, בית דין מפרסמים את הסיפור בכל רחבי העיר, שמא מישהו ימצא לימוד זכות על הנגיד הידוע איש החסד וכו'.
אם לא נמצא מי שילמד עליו זכות, בית דין מוציאים פסק שעונשו סקילה, לא פחות. וכל העיר באים לראות את ביצוע גזר הדין ככתוב 'וכל העם ישמעו ויראו'.
תיאור קשה, אה? מה אם הלבנת פנים? (הסיקריקים עוד ימצאו מפה הצדקה לכל מעשיהם).
העולם לא הפקר, אי אפשר בשם העסקנות וה'לשם שמים' לעשות כל מה שרוצים ולתלות את זה ב'חפץ חיים' שאסור לפרסם את זה.
זכיתי ב"ה למסור שיעור במחזור הש"ס במסגרת הדף היומי והתלמוד מלא בעשרות אם לא מאות מקרים שחז"ל מספרים עובדות שהם הבינו שיש תועלת שנדע את מה שאירע ושנדע להיזהר להבא.
הראשון בהם להבנתי, הוא הסיפור של רבן גמליאל שציווה על רבי יהושע לעמוד על רגליו במשך השיעור והקהל ציוו על חוצפית המתורגמן (מעשרה הרוגי מלכות) לעצור את העברת השיעור, כדי למנוע את הפגיעה ברבי יהושע. ובעקבות כך הדיחו את ר"ג מראשות הישיבה ומינו את ר' אלעזר בן עזריה בן ה-18 במקומו, שפתח את דלתות בית המדרש והכניס מאות תלמידים שרבן גמליאל סגר בפניהם את שערי בית המדרש בטענה ש'כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש'.
למרות שמן השמים הראו לר"ג בחלום שהישיבה כיום זה כמו 'חבית מלאה אפר', כלומר 'עדיף ישיבה קטנה ואיכותית' אבל הגמ' מיד מוסיפה: ולא היא, מן השמים רצו להרגיע את ר"ג שלא יהיה לו צער, אבל האמת היא, שהדלתות צריכים להיות פתוחים והמציאות הוכיחה כי כל מסכת עדויות בו ביום נשנתה והיכל הישיבה הפכה לזירת אש קודש מעוצמת קול התורה ולא היה ספק וקושיה שהיתה בישיבה מימי קדם שלא נפתרה באותו יום.
ואם לא די בכל זה, הגמרא מסיימת את הסיפור בכך, שאותו תלמיד שבגינו התחילה כל המהומה, היה רבי שמעון בר יוחאי.
ברור שדברי חז"ל כגחלי אש, ואין לנו מושג בעומק הדברים, אבל חז"ל סיפרו לנו כל זה בפרוטורוט, שנשכיל חכמה בנפתולי החיים לדעת את הדרך נלך בה.
לעומת זאת קיבלתי מכמה אנשים שהפתיעו אותי וסיפרו לי על אחד המעורבים בסיפור (סיקריק קטן) שסיפרתי בשבועות האחרונים, שכבר לפני עשרות שנים, שכר גוי קודם השבת, שיזמין אמבולנס באמצע השבת לביתו של אחד מצדיקי הדור נשמתו עדן, שהוא סבר, שאותו צדיק (שספריו המפורסמים נמצאים כמעט בכל בית מדרש בעולם) צריך לנהוג אחרת מכפי שנהג בענין מסויים [איננו שופטים חשבונות שמים, אבל מיד לאחר אותו מעשה נשרו שערות ראשו ונותר קרח עד עצם היום הזה].
נזכרתי בסיסמה שהוטבעה בירושלים 'פעם סיקריק, תמיד סיקריק', אבל בענין אימרה זו יש לי השגה, משום מעשה שהיה.
כשביקרתי בארץ בשנה האחרונה, ראיתי אברך ברחוב, שבתקופת המערכה, היה מסוכן שאעבור בד' אמותיו, וכעת ראיתי אותו מסתכל עלי ולא מסיט את ראשו ממני בהבעת סלידה כפי שהיה עושה במקרה הטוב בימי המערכה (מה כן היה עושה? יסופר בעזהי"ת בשבוע הבא).
התקשרתי לגיסו, שהוא ידיד נפשי משכבר הימים ושאלתי אותו לפשר השינוי המשונה בגיסו, שלא כדרך הטבע?
מה, לא שמעת את הסיפור שהיה לו עם...ושינה אותו מקצה אל קצה?
אוקיי, כעת אני יודע שפיספסתי כמה סיפורים ב-13 השנים שחלפו מאז שהיגרתי לארה"ב, למרות שבדרך כלל, סיפורים עסיסיים איכשהו מגיעים אלי ולא דרך האתרים, כי אינני נכנס כלל לכל אתרי הנייעס, בעיקר מחמת חוסר זמן.
לפחות אני יודע מעכשיו, שיש מאמר מוכן לשבוע הבא, סיפור עסיסי נוטף צוף, על ההוא שהשתנה מקצה לקצה.maadoney@gmail.com
נ.ב. למה דוקא בספירת העומר אומרים 'הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת ביהמ"ק במקומה', למה המקום תופס כאן ענין?
'מות וחיים ביד לשון' היכן זה מרומז בשם פרשתנו 'אמור'?
אלו ועוד הרבה בגליון שלפניכם, טעמו וראו כי טוב.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.