רגעים של השבוע - פרשת תצוה
אהבת ישראל עם כובע / נחמה בשמורה עתיקה באמריקה הגדולה / 97 שנים בדיוק מאותו לילה גורלי במוסקבה / סיפורי הנכד על הסב שלא סיפר על אירועי מוסקבה
א. כובע מאהבה
ניצלתי את ההזדמנות כאשר שוחחנו לפני כמה ימים בטלפון, ושאלתי אותו לקראת סיום: "אמור לי בבקשה ידידי, מה היה עם הכובע שלך. קנית, או מכרת?"
הוא פרץ בצחוק, ושאל מניין לי מה היה עם כובעו. השבתי לו, כי בדיוק עמדתי לא רחוק ממנו וראיתי אותו מקבל מידי אחד האברכים כאן קופסה, ממנה הוציא כובע וחבשו מתוך שמחה, כמו תמיד כשקונים בגד חדש ומכבד.
לפני מספר שבועות נערך כאן כנס גדול של איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה, אליו הגיעו רבני וראשי הקהל של הקהילות הרבות ברוסיה.
"בהגיעי לבית המלון הסרתי את הקסקט שחשבתי בנסיעה מטעמי נוחות, פתחתי את הקופסה שהבאתי איתי מביתי, אך גיליתי לצערי כי הקופסה ריקה. מתברר כי מרוב חיפזון לא בדקתי היטב ביוצאי מביתי, והגעתי עם קופסה ריקה...
באירוע מכובד כזה, לא מתאים שאלך בלי כובע על ראשי, לא התמהמהתי, הרמתי טלפון לאחד האברכים אצלכם בקהילה, והלה לא היסס לרגע וסיכם איתי כדי להיפגש ולהביא לי את כובעו. זה כנראה מה שראית, ואכן באמת שמחתי לראות שזה מתאים למידותיי ומכבד את מעמדי"...
"אך מה שהפליא אותי וראיתי מהי אהבת ישראל אמיתית, היה כאשר פגשתי את האברך בחתונה שנערכה בקהילה באותו ערב, והנה הוא מגיע בקסקט פשוט. ביררתי אצלו והבנתי כי יש לו כובע אחד בלבד, ואותו הוא נתן לי בלי לחשוב על עצמו כלל ואף לא ביקש אותו חזרה לקראת החתונה", הוא התנשף לרגע וסיים: "לך זה אולי נשמע סיפור פעוט ולא משמעותי במיוחד, אך בעיניי, המסירות שלו לנוחות שלי גם כשזה על חשבונו - ריגשה אותי מאוד"!
ב. מקומו של עולם
"כשמעיינים בנוסח הניחומים מתעוררת שאלה: והלא יש לקב"ה שמות ותארים שונים, ומדוע אפוא מנחמים בנוסח ניחום אבלים ואומרים "המקום" - 'המקום ינחם אתכם', ולא ה' יתברך ינחם אתכם וכיוצא בזה?".
בגיל 81 נפטרה בתחילת השבוע הרבנית חיה חנה טווערסקי ע"ה, בתו הגדולה של האדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל בבני ברק, ורעייתו של יבחלט"א האדמו"ר מסקווירא שליט"א.
לפני 8 שנים זכיתי להתלוות אל הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, בביקור מרתק שנערך בחדרו ליד בית המדרש הגדול של החסידות בעיירת סקווירא שבארה"ב. עיירה שהיא מעין שמורה עתיקה באמריקה הגדולה.
בית כנסת אחד לכל אלפי המשפחות בעיירה, מנהגים ולבושים שלא זזו כמלוא נימה, ועם הרבה חינוך לתורה, חסידות וחסד.
אתמול שיגר הרב הראשי איגרת תנחומים אל האדמו"ר, שכפי דברי השליח להבאת המכתב שסיפר לי אמש, הוא התייחס באופן מכובד מאוד למכתב, מתוך הערכה גדולה לפעילית שלוחי הרבי שעושים בעולם בכלל ובמדינות חבר העמים בפרט, בהתחשב בעובדה ההיסטורית שחסידות סקווירא מקורה באוקראינה, ובשנים שהיו עבר האדמו"ר וקבוצת חסידיו דרך מוסקבה ואף התפללו כאן בבית הכנסת הישן של "מארינה רושצ'ה".
וכך ממשיך הרב שליט"א באגרתו: "כאשר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע היה בניחום אבלים אצל כ"ק האדמו"ר רבי יהודא ארי' פערלאוו מנאוואמינסק זצוק"ל אחרי פטירת זוגתו ע"ה (בחורף תשי"ד), הואיל כ"ק אדמו"ר לבאר נוסח זה, ואמר, שכאשר מבקשים דבר מהשי"ת, הבקשה צריכה להיות בהתאם לדבר המבוקש, כאשר מבקשים מהקב"ה "חננו מאיתך חכמה בינה ודעת", משבחים את הקב"ה בעניין הדעת, "אתה חונן לאדם דעת... ברוך אתה ה' חונן הדעת", כדי שעל ידי זה תהי' התלבשות בספירת החכמה, ועל ידה יומשך למטה המבוקש. ועל דרך זה גם בשאר הבקשות.
וכך, כאשר מבקשים מהקב"ה נחמה ושלילת הצער, צריכים להמשיך ממקום בו יש תפיסת מקום לצער האבלים על הפטירה, מדרגת האלוקות השייכת לעולמות, כי בדרגא זו יש מקום לצער האבלים ובמילא מורגש הצורך בנחמה. מה שאין כן בדרגת אלוקות שלמעלה מהתלבשות בעולמות, ייתכן ולא יומשך ח"ו עניין הנחמה, משום ששם אין מקום לצער על הפטירה, בגלל המעלה והטובה שיש להנשמה.
לכן מדייקים לומר "המקום ינחם", כי כמובא בבראשית רבה השם "מקום" מורה "הוא מקומו של עולם", ובדרגת אלוקות זו השייכת לעולמות, שגדרם זמן ומקום, ויש מקום לצער האבלים, ולכן מבקשים "המקום ינחם אתכם", שמשם תומשך הנחמה".
ג. הבריחה דרך המטבח
הפעם הוא נכנס ונהרה על פניו. "אני רוצה להראות לך מחקר בו השקעתי זמן רב, ואת תוצאותיו, במיוחד לקראת פורים קטן שיחול השבוע". הוא פותח ומראה לי מצגת שערך והכין לתלמידי כיתתו. ואני כמו תלמיד צעיר, בולע בשקיקה כל תיאור ופיסת גילוי שמצא.
"…ועכשו - ממשיך הפקיד - עליכם לעזוב את ההאטעל ואנוכי אסע עמכם להאטעל 'באלשאיא מאסקאווסקאיא', ואחד מפקידי המשרד הוא ממכרי - והוא עתה על משמרתו במשמר הלילה - וכבר דברתי עמו בזה ושם תלינו לילה זה. כעבור רבע שעה עזבתי את ההאטעל ואצא דרך מבוא בית המבשלות, כפי אשר הורני הפקיד - ביראו פן שומרים אותי, וכרבע שעה באנו ל'באלשאיא מאסקאווסקאיא' האטעל"...
כל זה קרה היום, כאן, במוסקבה, לפני 97 שנים. "פורים קטן תרפ"ז".
היו אלו שנים ספורות לאחר פרוץ המהפכה הקומוניסטית. תקופה קשה מאוד ליהודים שביקשו לשמור על התורה והמצוות. ה'יבסקציה' - המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית, הכריזה מלחמת חורמה על חיי הדת בברית המועצות. בתי כנסיות הולאמו והפכו למחסנים; מקוואות נסתמו, וחוק חינוך חובה הכריח את כל האזרחים לשלוח את ילדיהם לחינוך על טהרת הערכים הסובייטים.
מולם עמד הרבי הריי"צ נ"ע במסירות נפש במלוא מובן המילה. ומהעולה מיומניו המרטיטים מאותם ימים, אפשר להבין במעט עם מה התמודד. במיוחד כאשר הגיע למוסקבה הבירה לפעול למען יהודי המדינה, כאשר הוצרך לברוח באמצע הלילה דרך המטבח ממלון אחד למשנהו, ועבר ימים קשים שתוצאותיהם היו מאסר קשה.
איפה ההאטעל (המלון) הראשון "סטאראווארווארסקיאי גאסטיניצא"? והיכן ממוקם "באלשאיא מאסקאווסקאיא" אליו ברח למספר שעות? איפה המקום בו אמר את מאמר החסידות? ומה היו תחנותיו בביקור היסטורי זה במוסקבה?
על כל אלה ועוד, שקד מזה זמן ארוך ידידי הרב אברהם זקס, מחנך הכיתה הגבוהה ב'חדר מנחם', שאף גייס את הבינה המלכותית ומצא מסמכים ותמונות מאותם ימים, ושרטט בידי אמן את מסלולו של הרבי, החל מתחנת הרכבת בפטרבורג ועד שובו, וכל זאת כדי שתלמידי כיתתו יתחברו מתוך הבנה גדולה והרגש חסידי.
"ואני רוצה לספר לך את הידוע לי על "באלשאיא מאסקאווסקאי", שאומנם כבר לא קיים, לאחר שבשעתו סטאלין הורה לבנות במקומו מלון רב ממדים", אני אומר להרב זקס. סיפור ששמעתי מזמן, חקרתי עליו קצת והבנתי שאכן היה, אף שהוא לא ידוע לי עם כל פרטיו, ואותו אני רגיל לספר לאורחיי אותם אני מלווה לבקשתם במקומות מרכזיים בעיר.
"מיטב האדריכלים באותם ימים ישבו להכין תוכנית לבניית המלון הגדול, כראוי לבניין הממוקם בנקודה הקרובה ביותר ל'כיכר האדומה'. לבסוף נבחרו שתי הצעות דומות, עם שוני לא גדול: התוכנית מצד ימין הציעה את צלעו הימיני של חזית הבניין עם חלונות מרובעים, לעומת התוכנית השנייה, שהציעה חלונות עם קשתות.
התוכניות שורטטו על דף אחד והוכנס בדחילו ורחימו לסטאלין, הוא העיף מבט קצר וחתם. בחוץ המתינו בדריכות האדריכלים להחלטתו, אך הם נקלעו למבוכה. למה התכוון סטאלין, לתוכנית המוצעת מימין או משמאל? לחזור ולשאול אותו שוב לא עלה במחשבה של אף אחד מרוב פחד וחלחלה, ובהתאם לכך נבנה הבניין הגדול בצורה כזו: מימין החלונות מרובעים ומשמאל בעיגול"...
למרבה הפלא, עליו אין לי הסבר עד היום, מדוע השאירו את העיצוב המוזר של החלונות, גם כאשר הבניין המקורי נהרס כולו לפני מספר שנים ונבנה מחדש במתכונתו הקודמת? אולי שאכן נוכל לספר בדורנו עם איזה רשע מרושע ורוצח גדול התמודדו בשעתו...
ולתמונת השבוע שלי: סיפורי סבא
וכך ממשיך הרבי הריי"צ ביומנו את תיעוד הביקור במוסקבה: "...מצאתי לנכון מאוד למלאות את בקשתם, ובשעה השלישית באתי לביהכנ"ס הליובאוויטשי ומצאתי את ידידינו אנ"ש והתמימים ובראשם הרב יצחק הורוויץ; את חברי תפארת בחורים ומורם הרב יעקב לאנדא בראשם"...
אתמול לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", אני פוגש את הרב זקס ומספר לו, כי בהשגחה פרטית ראיתי הבוקר את הרב זלמן לנדא, נכדו הגדול של הרב יעקב לנדא, שהיה נוכח בהתוועדות היסטורית זו, שאת מיקומו המדויק, כמו שאר המקומות - איתר הרב זקס במחקרו.
"על ביקור הרבי במוסקבה וכל מה שעבר בעצמו באותן שנים, מיעט סבא לספר", אומר לנו הרב לנדא, שהגיע לביקור קצר בן מספר ימים, לטובת מוסדות החינוך שרעייתו עומדת בראשם בבני ברק, והשליחות שלהם פעילה גם בעיר רעננה.
"לפחות אספר לכם שני סיפורים שעולים כעת בזכרוני, ממה ששמעתי ממנו עצמו", אומר לנו הרב זלמן ומספר:
כפי הידוע, סבא היה מהמקושרים ביותר לרבי מוהרש"ב נ"ע, ולאחר הסתלקותו לא מצא טעם לחייו. יום אחד כתב פ"נ והביא זאת לאוהל ברוסטוב ובו כתב שברצונו להיות קבור בסמוך לרבי בזמן ובמקום...
לאחר מספר ימים הוא נקרא אל הרבי הריי"צ שאמר לו: "הייתי אצל אבי, והוא אמר לי למסור לך שתפסיק לכתוב 'נארישקייטן' (דברי הבל). מה כתבת איני יודע. אבל זה מה שהוא מסר לי"...!
תקופה אחר כך היה סבא שרוי במצוקה כלכלית נוראה. יום אחד החליט ללכת לאוהל הקדוש ולא להתפלל שם, אלא להתנהג שם כפי שהיה נכנס אל הרבי בהיותו בעלמא הדין. לאחר ששפך את מר לבו, הלך להשיג 'לחם משנה' לשבת קודש - שכן הדבר אירע ביום שישי. בפינת הרחוב פגש את מר ליפשיץ, בן רבה הקודם של רוסטוב, שהציע לו לקנות ממנו זוג נזמים. את הנזמים הראה ליהודי מומחה והוא אמר שכדאי לקנות אותם, אך לא היה לו כלל כסף, ולכן פנה אל הרב רפאלוביץ כדי להציע לו לקנות אותם, אבל גם הוא אמר שאין לו כסף, ולכן ישלח את בנו אל הרבי הריי"צ כדי ללוות ממנו כסף לצורך הקנייה. חשב לעצמו סבא: הלוא גם אני יכול לעשות דבר זה ומיד כשהגיע לביתו של הרבי הריי"צ דפק על הדלת ואמר: "אני מבקש סליחה על ההטרדה, אבל אם לא הייתי אני דופק - היה עושה זאת סענדר רפאלוביץ". הוא הסביר לרבי את המצב, והרבי ענה לו: 'מה - אעשה, אבל גם לי אין. נקרא לזלמן איידל אולי יש לו'. וכך היה. לאחר שקיבל ממנו הלוואה, קנה את הנזמים, וכעבור זמן מה מכר אותם לר' שמואל גוראריה והרוויח סכום גדול.
שוב נכנס סבא לרבי הריי"צ וסיפר לו על העסקה הטובה, והרי אמר לו: "כשדפקת בדלת בפעם הקודמת, שמעתי מין קול שאומר 'יענק'ל היה אצלי היום, רחמנות גדולה עליו, צריך להשתדל לעזור לו'. נהיה לי לא טוב מכך שאין לי (במה לעזור), ומיד נפל במוחי הרעיון לקרוא לזלמן איידל. נו, ברוך השם שהרווחת"...!
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.