תלמידי הרב שך נגד מפלגת 'עץ' המחבלים - חושפים את שקריהם

 מאת בני התורה

גם כאשר באים אנו לערוך את חשבון הנפש, לדרכה של תנועה ומפלגה, עלינו לברר קודם כל, מה הייתה מטרתם של גדולי הדורות הקודמים שהחליטו להקים לפני מאה שנה ויותר את ההתארגנות הציבורית של החרדים לדבר ה', איגוד היראים, אגודת ישראל, דגל התורה, ותנועת בני תורה – עץ שהוקמה בעקבותיהם

והנה, הדבר מוסכם, ברור וידוע, שמפלגות אלו לא הוקמו כדי לסדר לחרדים לדבר ה' סידורי פרנסה ועבודה או דיור מוזל, למרות שיש צורך בעניינים אלו, אך לא זו היתה מטרת הקמת אגודת ישראל והמפלגות הבאות אחריה

 כידוע לכל, המטרה של מפלגות אלו הייתה, על מנת להתאגד לקיים בכוחות משותפים את הענין של מלחמה ברשעים ובתנועות הכפירה השונות, תנועות המרידה במלכות ה'. כל עוד לא התעוררו כתות מסוכנות אלו, לא חשבו יראי ה' כי ישנו צורך להתארגנות כלל ציבורית מקיפה. ורק לאחר שקמו אותם תנועות, התאגדו היראים לצורך מלחמת מצוה במגמות הרשע והכפירה

הפילוג בין חוגי הקנאים לחוגי אגודת ישראל, שנראה לנו כה מובן מאליו, לא היה מובן כלל ועיקר. האידאולוגיה של אגודת ישראל מיום היווסדה, היתה אידאולוגיה של חוגי הישוב הישן, עם כל העוצמות, ובלי כל פשרות. תעיד על כך העובדה שגדולי הקנאים כרבי עמרם בלוי והגרי"ח זוננפלד זצוק"ל היו בשר מבשרה של אגודת ישראל. אפילו הויכוחים הפנימיים בין העמדות השונות בתוך האגודה, נסבו סביב שאלות דקות בעומק שיטת הקנאים, שאלות שכיום נחלקים בהם גדולי הקנאים מול הקנאים הגדולים עוד יותר אלו היו המטרות המקוריות של אגודת ישראל ולאחריה תנועת דגל התורה שהוקמה ע"י מרן האבי עזרי זיע"א

,אולם בשלב מסוים, הפכו אותם מפלגות לארגוני סיוע חברתי סוציאלי, שתפקידם לחלוב ככל האפשר את עטיני השלטון, כאשר דרך המלחמה המקורית שניהלו רבותינו זיע"א כנגד התנועות הפסולות הגיעה לסיומה

ושליחי המפלגות אף הגיעו לכדי שיתוף פעולה רפסני מול מזימות השלטון וגזירות השמד. בינם ובין שלטון הרשע, אין כל אוירה מלחמתית של עוינות הדדית ויחסי ניכור וריחוק, כפי שאמורים היו להיות בין המאמינים בתורה מן השמים לבין כופרים בעיקר

שינוי מהותי זה משקף מציאות שקשה להתעלם ממנה, אולם, כל זה הינו כאין וכאפס מול השינוי המהותי שחל בתנועת "עץ", חשוב להבין בשנים האחרונות, לאחר המוטציות שעברו על מפלגת "עץ", התרחש אירוע חסר תקדים בתולדות הציבור החרדי. קמה לה מפלגה, שמטרתה העיקרית ותחום עיסוקה המרכזי, לא רק שאיננו מלחמה ברשעים, או השגת דיור מוזל והקצאות, אלא משהו אחר לגמרי

 הבה נתבונן, מה הם המטרות המזעזעות המגולמות במשנתו ההשקפתית של היצור המשונה והמוזר ששמו מפלגת "עץ" – מהדורת תשפ"ד'. מהי מטרתם של אותם חוגים שהשתלטו בחוצפה ועזות מצח על התנועה שהוקמה על ידי רבנו מרנא בעל הדרכי שמואל זיע"א  מהי מטרתו המרכזית והכמעט יחידה של ממסד ארגוני זה? מה היה הנושא שהעסיק את בני הנוער שלהם בשנים האחרונות יותר מכל נושא אחר? במה דובריהם ועסקניהם עסוקים מבוקר ועד ליל בשנים האחרונות 

דומה כי השאלה היא כל כך מיותרת שכל אחד מבין לבד את התשובה. הענין היחיד שמהוה מטרה כלשהי של חוגים אלו, היא המטרה ההפוכה בתכלית ממטרת היסוד של העסקונה החרדית, אם אגודת ישראל הוקמה על מנת להילחם ברשעים, הרי ש"עץ" תשפ"ד, הפך למפלגה שעיקר תפקידה לבצע את המסר ההפוך לגמרי לא מלחמה ברשעים, אלא מלחמה בצדיקים איש אינו יכול להכחיש את העובדה הידועה והמפורסמת, לפיה הנושא המרכזי והכמעט יחיד שבו עסקו עסקני ודוברי תנועה גזולה זו באובססיביות רבה בשנים האחרונות, היה מאבק האיתנים הרצחני כנגד יראי ה', מאבק שאך בדרך נס פלאי לא הצליח לכבות ח"ו את שארית הגחלת. ולא רק בצדיקים הם נלחמים, אלא אף בשיטת ה'צדקות' עצמה, באידיאולוגיה של הצדיקים, בהשקפת היהדות המקורית, נגדה הכריזו הם מלחמה. אותה יהדות חרדית שהשקפותיה העקרוניות ההשקפות של קטוביץ', שהיו זהות לגמרי לאלו של אנשי נטורי קרתא וחוגי סאטמאר

כמה גדול האבסורד לראשונה בהיסטוריה של היהדות החרדית, קמה לה מפלגה, שעברה כל מיני מוטציות מעניינות, ובסופו של תהליך הפכה מפלגה זו לתנועה שעיקר תשומת לבה ממוקד בענין החשוב בעיניה יותר מכל, המהלך האובססיבי וחסר המרגוע של רדיפה, וחיסול, של כל מי שמעז לדגול אפי' במידה מסויימת בהשקפה האגודאית המקורית, הלא היא השקפת סאטמאר..., נכון אמנם, שהיו מפלגות נוספות שרדפו – ועדיין רודפות במידת מה  את בני היהדות הנאמנה, אך רדיפה זו לא הפכה לשיטה אידיאולוגית עמוקה כל כך, כפי שהדברים באו לידי ביטוי במשנתה האידאולוגית ופעילותה המעשית של המפלגה המוזרה ששמה מפלגת "עץ" – מהדורת תשפ''ד

ונבהיר מעט את הדברים. כאשר היו גורמים מושחתים ומרושעים, שהסיתו את הרחוב החרדי כנגד ציבור "בני התורה", שצעדו לאורו של מרנא בעל הדרכי שמואל זצוק''ל, הטענה הרשמית שהושמעה על ידם, לא היתה טענה אידאולוגית, אלא טענה של חוסר משמעת וציות כלפי מי שהוכתרו על ידם ל'מרנן ורבנן' מיוחדים, שנעלים מכל ביקורת אנושית, שאין לבני אנוש רגילים את הסמכות לערער אחר דבריהם. דוברי האביב הליטאי לא באו ואמרו, שמותר להחריב את עולם הישיבות. הם באו עם מסר אחר – לתלמיד חכם פלוני יש רוח הקודש, והוא אומר שאין גזירת גיוס, ומי שלא שומע לרוח הקודש הזו, דינו סקילה שריפה ושאר מיתות משונות

איש לא טען בזמנו שיש צורך להוקיע את מי שנלחם כנגד גזירת הגיוס, או את מי שדוגל בהשקפות עולם של חוגי סאטמאר ובריסק. ה'עוון' שבגינו רדפו הללו את בני התורה של אותם ימים היה, 'מדוע אינכם מצייתים למרנן ורבנן פלוני אלמוני'. הוי אומר הנושא היה ציות או אי ציות להנהגה של תלמידי חכמים מסוימים שהעדר החליט משום מה שיש לשמוע בקולם בצורה עיוורת. אך איש לא העז לטעון באותם ימים שעצם המלחמה נגד המדינה והשלטון, או ההתנתקות ממשרד החינוך, מהוה סיבה לרדיפה הענין שעמד על הפרק היה  למי צריך לציית. כלומר מאבק על שליטה ומרות, ציות ואי ציות.

 נכון אמנם שמאחורי מאבקי השליטה של העסקונה הסתתרו כרגיל דעות כוזבות ומסוכנות, אך המסר המפלגתי הציבורי הרשמי של מפלגה זו היה מסר אחר ציות עיור לדמות כזו או אחרת לעומת זאת, במפלגת ''עץ'' תשפ"ד, הרדיפה היא רדיפה אידאולוגית רשמית. איש אינו סבור שיש לרדוף ולהוקיע את מי שלא שומע להנהגה פלונית כזו או אחרת, ואיש אינו מייחס רוח הקודש או כוחות מיוחדים לשום גורם רשמי בפלג הירושלמי. חוגי העסקנים החדשים, בשונה מחוגי האביב הליטאי אינם רואים צורך להסתיר את השקפותיהם, והם מטיפים בגלוי לכך שתפיסת העולם של נטורי קרתא ובריסק, היא שיטה של 'מולך' ועבודה זרה, כפי שהכריזו בכינוס הידוע, ולכך מן הראוי לעקור ולחסל מהשורש את כל מי שדוגל בהשקפות עולם אלו, אותו, את ממונו, את זכויותיו, ומוסדותיו, של אותו 'כופר' המסרב להכיר בעולם הערכים המודרני

◆ ◆ ◆

,'אכן, קשה הוא חשבון נפש נוקב כזה, של 'אמירת כל האמת מול כל השקר', קשה ונוקב עד התהום 'ראי דרכך בגיא, ראי מה עשית

רק ההתבוננות לאחור, בכוחה להבהיר לנו מה רב המרחק, מה רבה הירידה, כיצד האידאולוגיה המקורית של היהדות החרדית ואגודת ישראל, שהיתה בעבר כעצם מבשרה של 'העדה החרדית' בירושלים, עברה כברת דרך ארוכה זו

מנקודת השקפה זו, להשקפת עולם הרואה חוב קדוש בהחרבת מוסדות מפוארים בעוון חשד מסוים לנטיה כזו או אחרת לדרכם של הישוב הישן ואנשי סאטמאר