מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערש"ק פרשת שמות, כ"ה טבת תשפ"ג. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
כולכם מחכים לשמוע מה הסיפור שהיה לי עם חצקל, שאני סבור שהוא עשה לי צער ועגמ"נ שלא יתואר, ואילו הוא מספר לכל מי שמוכן לשמוע שעשקתי אותו ואימללתי אותו?.
הסיפור מתחיל לפני קרוב ל-20 שנה, ישבתי במשרדי ברח' עבודת ישראל בירושלים, עיני משוטטות על המסך בהגהה למודעה שצריכה לצאת להדפסה, זה מצריך ריכוז, שלא יהיו שגיאות לשוניות או תוכן פוגעני ח"ו. כאשר לפתע אני שומע מאחורי 'ערב טוב', הסבתי את ראשי וראיתי יהודי צנום, עם זקן תיש מוארך קצת, לבוש כובע ירושלמי עם שולים צרות יחסית, עם חליפה ארוכה, גרביים חשופים (הויזן זאקן).
לא הכרתי את היהודי, אולי פניו היו מוכרות לי, כמו כל יהודי שמתגורר באזור, אך לא זכור לי שאי פעם שוחחתי איתו.
עניתי 'גוט יאהר' (באידיש, כאשר מישהו אומר לך 'בוקר טוב' / 'ערב טוב' עונים בחזרה 'שנה טובה', אולי הטעם לכך, שהרי מרובה מידה טובה פי חמש מאות, לכן עונים 'שנה טובה' שזה איחולים ליותר מפי 500 לעונה טובה, לעומת בוקר או ערב טוב אחד, שהרי יש בשנה 708 עונות, 354 ימים, כל יום ב' עונות, יום ולילה).
כמנהגי אז, סובבתי את הראש בחזרה לעבר המסך, להמשיך איפה שהחזקתי ואמרתי: 'דבר, אני שומע', האיש התחיל לדבר ולא הפסיק, דיבר ודיבר, הייתי אולי מגדיר זאת: בירבר ובירבר, כי משפט אחד לא נדבק עם השני, רק דבר אחד הבנתי מכל המלל והסלט ששפך לפניי: הבנק עיכל את ביתו, פלוני משתף פעולה עם הבנק, אלמוני תוקע מקלות בגלגלי נסיונותיו להצלת הרכוש, והעורך דין שותף לעושק, בקיצור, כל העולם מנסה לעשוק אותו, כולם רוצים את רכושו והוא עומד חסר אונים.
חשתי בדבריו שהוא כאוב וממורמר מהמבוי הסתום שהוא נקלע אליו והשתתפתי בצערו ואמרתי לו 'צר לי מאוד לשמוע את מצוקתך, אך אינני עורך דין ולא עסקן ואינני מתמצא כלל בתחום הוצאה לפועל ועיקולי בנקים'
'לא באתי לבקש יעוץ' ענה האיש, 'אני צריך את עזרתך במשהו שרק אתה יכול לעזור', כעת הסתובבתי אליו בחזרה ואמרתי: 'אשמח לעזור אם זה רק בהישג ידי, במה אני יכול לעזור לך'? שאלתי
האיש סיפר שוב בקצרה (כעת כבר התרכזתי): 'הבנק מכר את ביתי במכרז ואיש עסקים בשם ר' משה עידן זכה במכרז תמורת 200 אלף דולר, כאשר השווי של הבית הוא לפחות מליון דולר (כולל מרתף / אולם ענק וזכויות בניה על הגג), פניתי אל ר' משה וסיפרתי לו כי לא יתכן שיהודי יגרש יהודי מביתו, ר' משה הבין והוא מוכן לוותר על העיסקה המצויינת שזכה בה, רק שאתן לו את ה-200 אלף שחלק מזה הוא כבר שילם והשאר הוא אמור להשלים תוך 60 יום, אציין רק, כי יש עו"ד בשם 'שמואל' שהוא שם עין על הנכס ביודעו את הפוטנציאל שיש לזכויות הבניה של הנכס והוא מוכן לתת לר' משה סכום גדול כדי שימכור לו את זכייתו במכרז (היינו, שיכנס בנעליו), שמואל הזה הוא איש קשה מאוד, אני מכיר אותו כבר מעיקול אחר שעשה לי על נכס וזה הדבר האחרון שהייתי רוצה, שחלילה שמואל יקבל את המכרז'.
האיש עצר לרגע את שטף דיבורו המהיר, אולי כדי לתת לי לעכל את הסיפור או לבחון את תגובתי ואז השחלתי גם אני מספר שאלות: מה שמך? היכן הנכס? למה עיקלו? ובעיקר: בורא עולם בטוח יכול לעזור לך, במה אתה חושב ש'רק אני' יכול לעזור לך?
האיש ענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: שמי חצקל ש....., הנכס כאן במרחק כמאה מטרים (אוירי), סיבת העיקול: הבנק נתן לי משכנתא וגובה סכומים שלא סוכמו וסירבתי לשלם את מה שלא מגיע להם ו... רק אתה יכול לעזור, כי מצאתי מישהו שמוכן להלוות לי את ה-200 אלף דולר להציל את הנכס, בתנאי שאתה תהיה הערב קבלן...
זהו, לא היו לי יותר שאלות, הכל מובן.
ועדיין ביקשתי להבין: על סכום כזה, מי יתן לך הלואה על סמך ערבותי בלבד? והאם אתה חושב שאני אמור לחתום על סכום שאין לי לשלם?
האיש היה מוכן לשאלה הזאת וענה: 'הערבות שלך הוא רק לרווחא דמילתא, כי תמורת ההלואה הוא דורש שעבוד על כל הנכס ששווה פי 5 מהסכום שהוא מלווה לי, כך שאין לו שום סיכון על כספו'.
אז למה אתה אומר ש'רק אני' יכול לעזור? שאלתי, החסרים יהודים בירושלים שיחתמו על 'רווחא דמילתא' ללא סיכון?
נזכרתי בסיפורו של הבדחן ר' יעקב צוקר ז"ל שהתגורר בבני ברק, וסיפר דבר פלא שקרה לו: ניגשתי ליהודי בעיר חיפה וביקשתי ממנו הלואה, 'אני לא מכיר אותך, למה שאלווה לך'? שאל האיש, 'מעניין' ענה לו ר' יעקב: 'בבני ברק אנשים לא מלווים לי, בטענה שהם כן מכירים אותי'.
חצקל ענה: 'האיש מתעקש שאתה הערב היחיד שהוא מוכן להלוות כנגד חתימתך'.
רוצים לנחש למה? אספר! למרות שזה יהיה בבחינת 'יהללך זר ולא פיך' ולמרות שיתכן וחלק מהקוראים יבינו את המסר הפוך מכוונתי הכנה.
אקדים בסיפור: בשכונת גאולה ישנה חנות מפורסמת, שבעל החנות יש לו קופת גמ"ח קטנה, בעל העסק משתייך לקהילה ירושלמית קיצונית שהמנהיג העומד בראשה הוכתר כאדמו"ר ומכיון שאני מכירו, הייתי מגדיר אותו באופן מליצי: 'לא חכם גדול ולא טיפש קטן', ובעל החנות הנז' הוא הגבאי והמשב"ק של אותו אדמורו"ן.
יום אחד, נכנס יהודי למשרדי ומבקש שאחתום לו ערבות על אלפיים דולר, אני מסתכל על השטר ואני רואה שהמלווה הוא אותו בעל עסק, אמרתי לו: 'לא נראה לי שהוא יקבל את ערבותי', למה? שאל האיש, עניתי לו שהאדמו"ר שלו דיבר בשבוע שעבר דרשת מחאה נגדי בבית מדרשו ואמר עלי שאני כזרע עמלק בבחינת 'אשר קרך', נראה לך שהוא יסכים לקבל ערבות של עמלקי?
ידעתי גם ידעתי מה שאדמור"ו אמר עליך ואף שאלתי אותו איך הוא מוכן לקבל את ערבותך? והוא ענה: עמלק עמלק, אבל הוא משלם תמיד.
רבי גדול היה לי בענייני ערבות, יהודי צדיק היה בירושלים, אבן מאבניה ובשר מבשרה, ר' יוסל אייכלר שמו, הוא היה משב"ק אצל קדוש ה' רבי אהרן מבעלזא זי"ע, הוא הקים את ישיבת המתמידים (כיום קהל עדת ירושלים) ואפשר לכתוב עליו סידרת מאמרים, מנהג היה לו לחתום ערבות לכל מאן דבעי והוא היה משלם בלי ויכוחים.
עוד בימי בחרותי שמעתי עליו שהוא חותם ומשלם ותמיד חשבתי שזו אגדה, עד שנכנסתי לעולם העסקים ומישהו שילם לי סכום גדול בפריסה של צ'קים דחויים ופניתי לגמ"ח שיפרוט לי אותם והגמ"ח ביקש ערבים, ניגשתי לר' יוסל בככר השבת ושאלתי אותו אם הוא יכול לחתום לי ערבות? ר' יוסל לא שאל כלום, הוציא עט וחתם. לאחר זמן התיידדנו ושאלתי אותו כמה כסף הוא כבר שילם ערבויות? והוא ענה 'יותר מ-400 אלף דולר', העזתי ושאלתי: למה אתה ממשיך לחתום? והוא אמר: למה השאר צריכים לסבול? הרי רובא דרובא משלמים?
עוד אנקדוטה, פעם אחת ביקשתי הלואה מבעל גמ"ח ידוע שהיה יושב בכולל תרביצ"א והצעתי לו את ערבותו של ר' יוסל אייכלר, אמר לי בעל הגמ"ח שהוא לא מוכן לקחת את ערבותו מפני שהוא לא מוכן להתדיין בבית דין אחד ידוע (שאחיו של אותו בעל גמ"ח משמש כדיין באותו בי"ד). כששאלתי את ר' יוסל מדוע הוא לא מוכן להתדיין באותו בי"ד? הוא ענה לי שאני צעיר מדי ואין לי עדיין חוסן נפשי מכדי שיפתח את פיו ויספר לי דברים שעלולים לגרום לי חולשה באמונה, שהרי אם מי שנקראים הבי"ד הכי הכי, ניראים כך, מה נצפה מפשוטי העם?
לצערי, לא לקח לי הרבה זמן, עד שנוכחתי בצדקת דבריו מיט א שמיץ אריבער.
כאשר הרחיב ה' את גבולי, נהגתי כמוהו וחתמתי לכל מי שבא לבקש, אם זה היה בסכומים שהבנתי שהם לפי יכולתי וכוחותי, ר' יוסל צדק, רוב הניכר משלם בזמן ורק במיעוט מקרים נאלצתי לשלם משלי.
נחזור לסיפורנו: כיון שחצקל סיבר את אוזניי שאין מצב שאצטרך לשלם סכום כזה שאין בידי, הסכמתי ושאלתי מי המלווה?
כששמעתי במי מדובר ברכיי דא לדא נקשן, נהיה לי קאלט און ווארים (קור וחום), מדובר בשכן שלי, שזה עתה סיימתי לשלם לו 30 אלף דולר שחתמתי ערבות לאחד ממוסדות החסד הידועים בירושלים. מנהג הוגן יש לגמחי"ם, שכאשר מישהו נתבע לשלם ערבות, הם פורסים לו את זה בתשלומים נוחים, כדי שלא תינעל דלת בפני לווים, שהרי לא ימצאו ערבים וגם, כי זה כספי גמ"ח ויש להם הערכה ורחמנות לחותמים והם מתחשבים עם הערבים, אבל אותו שכן שלי עמד עלי כפטיש יפוצץ סלע שאכנס לנעליו של הלווה ואשלם באותה פריסה מקורית של ההלואה.
הסברתי לחצקל כי לטובתו, שלא יעשה עסקים עם אותו מלווה, כי אם הוא לא יעמוד בתשלומים, הוא לא יהסס לרגע לממש את שעבודו בנכס בצורה האגרסיבית ביותר.
חצקל התעקש, 'אין לי מישהו אחר וזו האופציה האחרונה להציל את נכסיי, והוסיף: אם אינך רוצה, אל תספר לי שאת טובתי אתה מבקש!.
הבטחתי לחצקל לדבר עם שכני ולבדוק מה התנאים?, עליתי אל ביתו של שכני והוא סיפר לי כי לא מדובר בהלואה אלא בהשקעה, 'אתה מכיר אותי' הוא אמר לי 'אינני לוקח סיכונים' והסביר לי איך העסק יעבוד: 'תמורת הכסף שאני נותן לו, אני עושה שטר שאני רוכש את כל הנכס בקנין מלא ע"פ הלכה ואפילו עושה שעבוד בטאבו, ואז אני משכיר לו את הנכס תמורת 3000 דולר בחודש, ויהיה סעיף בחוזה, שמתי שירצה לפדות את הנכס, יביא את ה-300 אלף והנכס חוזר לרשותו כבתחילה ולא חייב לי יותר כלום'.
'הערבות שלך' הוא הסביר לי 'היא על השכירות החודשית שעליו לשלם, ואם לא ישולם הרי הנכס שלי והרווחתי הון רב'.
חזרתי לחצקל והתחננתי אליו, אין לך מושג לאיזה בוץ אתה נכנס (ומכניס אותי), אני מכיר אותו כ"כ טוב, אתה תתחרט אלף פעמים על היום שהתחלת להתעסק איתו, אך דבריי נפלו על אוזניים אטומות, האלטרנטיבה גרועה יותר, הוא טען ואילו אני לא הסכמתי איתו.
סוף דבר: עלינו לעזרת נשים של ביהכנ"ס 'הר צבי', שם היה משרדו של הגאון ר' נתנאל לינדר שליט"א (המקום ינחמהו על פטירת זוגתו ע"ה), ר' נתנאל נחשב לאחד הבוררים המנוסים בירושלים והוא מומחה לעריכת הסכמים ע"פ דקדוקי ההלכה ושגם לא יתנגשו בחוקי בית המשפח.
ר' נתנאל ערך הסכם ברור עם שיניים חדות לפי דרישת שכני, שלא לקח שום סיכון ועיגן את עצמו מכל כיוון אפשרי, חתמנו שלושתנו על ההסכם ואף צירפני שני עדים כשרים כדת וכדין, שכני העביר את סכום ההלואה ('הרכישה' לפי לשון ההסכם) בניכוי 9000 דולר, דמי קדימה של שכירות לשלושה חודשים ראשונים.
חצקל ראה באיזה קלות יחסית חתמתי, והתחיל לבוא אלי מדי מספר ימים עם שטר הלואה של סכומים קטנים של אלפי דולרים בודדים שאחתום ערבות, אח"כ גם הוציא הלואה גדולה יותר מגמ"ח 'אהבת חסד' ו'שערי חסד' שאצלם נחשבתי ערב מצויין, עד כדי כך, שלמרות שרשמית הוזקקו לשלושה עד חמשה ערבים מוסכמים (תלוי בסכום), הרי שאם חתימתי היתה בין הערבים לא דרשו כלל ערבים מוסכמים, רק לשרבט עוד שמות למען הפרוצדורה.
ג' ירחים ראשונים עברו בשופי, שהרי שכני קיזז מראש את דמי שלשת החודשים הראשונים, אבל כאשר חלפו 90 ימי החסד, אני מקבל טלפון משכני: 'ידידי היקר, הצ'ק של השכירות חזר', ניסיתי להתקשר לחצקל ואין קול ואין עונה ואין קשב, חיפשתי אותו בבית, בביכנ"ס ובכל מקום אפשרי וכאילו בלעתו האדמה, חשבתי, אולי הוא נסע לחו"ל לאסוף כספים ובינתיים אשלם במקומו עד שישוב וישיב לי, התחלתי לשלם כל חודש 3000 דולרים טבין ותקילין, בינתיים התחילו להגיע טלפונים משאר הגמחי"ם שההוראות קבע חוזרים וכאן אין ברירה, שילמתי כמנהגי.
יום אחד ראיתי אותו ברחוב, עצרתי לידו ושאלתי אותו מדוע הוא אינו משלם? הוא התחיל לבכות, וסיפר לי כי יש לו מפעל של פס יצור גלילים (ניר מגבת) ובגלל המצב שנקלע אליו אין לו אפשרות לחדש את המלאי, בגלל חובות לספקים ומקור פרנסתו נגדעה.
ריחמתי עליו, אמרתי לו שיבוא למשרדי ונעשה הסדר חובות עם הספקים ונחדש את פס היצור, (לא ביקשתי שום תמורה, רק רציתי שייחלץ מהמצב ואגב כך ארויח שיוכל לשלם את הלואותיו והשכירות לשכני והעול ירד ממני).
העברתי לו סכומי כסף לפי מה שהציג בפני שזקוקים כדי לחדש את פס היצור ומאז לא שמעתי ממנו ודרישות התשלומים של הגמחי"ם והשכירות המשיכו כסדרם.
יום חמישי אחד, אשה ירושלמית מתייצבת במשרדי ומציגה את עצמה כחצקל'טה (אשתו של חצקל) ומספרת לי שהמצב הכלכלי בבית במצב קריסה וכבר כמה ימים שאין אוכל ושארחם ואתן לה כסף לצרכי שבת, נתתי לה כמה מאות שקלים ומאז זה הפך לנוהל קבוע, מדי יום חמישי.
יום אחד אני מקבל טלפון מידידי ר' חיים סולובייצ'יק (בן הג"ר יצחק שליט"א) והוא צועק לי בטלפון 'הצילו'! הוצאה לפועל מפנים את תכולת הבית של חצקל עקב חוב ארנונה שלא שולמה והבכיות של אשתו עולות לשמים. עליתי על האופנוע, שעטתי לעבר ביתם, ראיתי את המפנים מוציאים פמוטים, גביעים וכל כלי הכסף ושאר חפצים יקרי ערך. עצרתי אותם ושאלתי כמה החוב? ענו: קצת יותר מ-16 אלף שקל.
ביקשתי מהם להמתין 10 דקות, רצתי לבנק, עשיתי צ'ק בנקאי על מלא הסכום והם עזבו כלעומת שבאו, בלי ליטול דבר (רק את כספי).
אוטוטו מגיעים לסוף, זה הכי הרבה שיכולתי, לפי הנראה, בשבוע הבא אספיק בעזהי"ת לסיים את הסיפור עד הסוף, ואם החכמים שביניכם חושבים שהם משערים את ההמשך, שיבושם להם, כי המציאות עולה על כל דמיון.
בברכת שבת מברכים שלום ומבורך וחודש נפלא 'שנשמע בשורות טובות'
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.