שבוע טוב, שמי רועי מנשה ואני מעיין לעיתים בבלוג שלך. בדרך כלל יש דברים עם טעם, לא תמיד מסכים עם דעתך. בקשר לכתיבתך על רב יצחק יוסף בשישי האחרון, לטעמי הלשון של המכתב היא לא חד משמעית נגד הקריאת שמע, היו גם דברים אחרים שקרו במסגדים, שאמנם לא באמת משמשים כבתי תפילה. עם זאת, כרב ראשי, יש לו מחויבות גם כלפי יהודי הגולה וכמו שיש הלכה שמותר להציל גוי בשבת, כדי שאם יהיה מצב הפוך, לא תהיה להם אמתלה לא להציל יהודי, כך גם כאן, שלא תרבה התסיסה נגד היהודים. מוסלמים יש בכל מקום ושטיפת המח נגד היהודים גם ככה חזקה. לקו זכות אפשר להעמיד שראה בכך פיקוח נפש.
חיים שאולזון משיב:
דווקא בגלל הנימוק שהעלית היא זו שמחייבת הייתה מהרב יצחק יוסף להימנע ממכתב, מפני שפגיעה במורל הצבאי היא פיקוח נפש. ברור לעולם כולו כי החמאס מנהל מלחמה דתית, ואין ברירה לישראל אלא להכות במקומות שיכאבו להם. העולם כולו יודע כי לישראל אין ענין במלחמה דתית, אבל אסור לאפשר להלחם בנו דתית ואנו נילחם חילונית ללא מצפון דתי. נסיון החיים במשך של אלפי שנים מלמד כי מי שרוחו דתי חזק יותר במלחמה. הבעיה שיש לנו עם החמאס הוא בגלל שהם דתיים מוסלמים, כל עניינם הוא השמדת העם היהודי כולו ובכל מקום. נכון שישנם ערבים רבים שלא מסכימים עם החמאס, אבל הם זקוקים לישראל שתלחם בחמאס עבורם, הם לא רוצים אותם מפני שיסבלו מהם מסיבות דתיות
פגיעה בחייל דתי רק בגלל שאמר שמע ישראל היא פגיעה בכל יהודי מאמין במצב של מלחמה. אם היו אלו ימי שלום ברור שאסור להתגרות בגויים, ולא צריך לעשות זאת. אבל בזמן מלחמה כאשר צריך להכריע את המלחמה, רק ככה שוברים את רוחם של הלוחמים בנו, ומחזקים את מורל החיילים הנלחם באוייב אכזר
כאן אזכיר כי הסיבה שהחמאס הצליח לחדור לישראל הוא בגלל שהמפקדים בצבא הישראלי הם חילונים, אין להם רוח דתית ולכן קל היה לעשות להם תרגילים. מי שרוח דתי פועם בו, לא היה נופל בפח אלא לוחם כארי עוד לפני זמן ומונע זאת מהם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.