מבוא וביאור לנבוך בהכרת סוגי כובעי וחליפות חסידים באמריקה, בעיקר חסידי סטמאר.
בארץ מכירים ב3 סוגי חליפות:
1 חלאט ירושלמי, מאופיין בחגורה עבה תפורה קבועה של בני הישוב הישן, הולך כיום רק עם כובע ביבר-סופר.
בדור הקודם זה הלך עם כובע "הייכן" גבוה כמו חסידי גור, סלונים ועוד בערך, כמו בן ציון קופרשטוק ז"ל הבלתי נשכח ועוד.
ההונגרים הגיעו והפכו את כובע הסופר לירושלמי.
2. חליפה ארוכה רגילה, הולך או כובע הייכן כנ"ל, סלונים, גור, אמשינוב, ליטאים ירושלמים.
או כובע חסידי סמט גבוה עם שוליים קצרים בעלז, צאנז, יוצאי גליציה שזלג גם לויזניץ ועוד.
3. חליפה קצרה, הולך עם קנייטש הידוע, הכי מזוהה עם בני ישיבות ליטאים, או חב"ד עם שינויים מסויימים בחליפה והכובע, כפי שיש להם גם סגנון יחודי מבדיל בכל תחום אחר, בתפילין, ציצית, זמני הדלקת חנוכה ושאר תרי"ג.
כאן אני רואה באמריקה תופעה מעניינת, יש חליפות קצרות ויש חליפות בשליש ויש לרביע, כל סוגי האורך איש לפי חפצו. החופש האמריקני חדר גם לזה, ואז יש כובע שמכונה סיר חמין, מזוהה עם סטמאר.
אז למה יש כאלו שחובשים סופר ביבר, וכאלו שחובשים כובע לבד גבוה?
אה!
כי הבעלי בתים, פועלים, מנהלי עסקים, שכבה רחבה מכובדת ומקובלת, חבשו ככה.
הפרומע המכונים "חניוקים" יותר, חבשו את כובע הסופר, בעיקר בני משפחות אצולה, מיוחסים למשפחותם למיניהם וצאצאי צאצאיהם.
בשבתות, גם הבחורים בני הבע"ב שעדיין לא חובשים שטרימיל, חובשים לראשם כובע סופר, לכבוד השבת ולכבוד הרגל.
זה ההסבר שקבלתי בבית מדרש ברך משה בוילימסבורג, המשוייך לרבי אהרן, ודווקא שם פגשתי חסידי רבי זלמן לייב. אחד מהם שהכיר אותי מהפרסומות של בלגן, הסביר לי את הנ"ל.
אהבתי את השלום והשלווה בין 2 הפלגים שהתכתשו בזמנו בדם ואש ותימרות עשן.
על האופי המעניין של חסידים בארה"ב, הונגרים רובם ככולם אכתוב בנפרד, וזה מרתק ממש, המיזוג בין תכונות הונגריות רומניות עממיות, לצד חופש אמריקאי, עם קנאות חסידית מצד שני.
בארץ מכירים ב3 סוגי חליפות:
1 חלאט ירושלמי, מאופיין בחגורה עבה תפורה קבועה של בני הישוב הישן, הולך כיום רק עם כובע ביבר-סופר.
בדור הקודם זה הלך עם כובע "הייכן" גבוה כמו חסידי גור, סלונים ועוד בערך, כמו בן ציון קופרשטוק ז"ל הבלתי נשכח ועוד.
ההונגרים הגיעו והפכו את כובע הסופר לירושלמי.
2. חליפה ארוכה רגילה, הולך או כובע הייכן כנ"ל, סלונים, גור, אמשינוב, ליטאים ירושלמים.
או כובע חסידי סמט גבוה עם שוליים קצרים בעלז, צאנז, יוצאי גליציה שזלג גם לויזניץ ועוד.
3. חליפה קצרה, הולך עם קנייטש הידוע, הכי מזוהה עם בני ישיבות ליטאים, או חב"ד עם שינויים מסויימים בחליפה והכובע, כפי שיש להם גם סגנון יחודי מבדיל בכל תחום אחר, בתפילין, ציצית, זמני הדלקת חנוכה ושאר תרי"ג.
כאן אני רואה באמריקה תופעה מעניינת, יש חליפות קצרות ויש חליפות בשליש ויש לרביע, כל סוגי האורך איש לפי חפצו. החופש האמריקני חדר גם לזה, ואז יש כובע שמכונה סיר חמין, מזוהה עם סטמאר.
אז למה יש כאלו שחובשים סופר ביבר, וכאלו שחובשים כובע לבד גבוה?
אה!
כי הבעלי בתים, פועלים, מנהלי עסקים, שכבה רחבה מכובדת ומקובלת, חבשו ככה.
הפרומע המכונים "חניוקים" יותר, חבשו את כובע הסופר, בעיקר בני משפחות אצולה, מיוחסים למשפחותם למיניהם וצאצאי צאצאיהם.
בשבתות, גם הבחורים בני הבע"ב שעדיין לא חובשים שטרימיל, חובשים לראשם כובע סופר, לכבוד השבת ולכבוד הרגל.
זה ההסבר שקבלתי בבית מדרש ברך משה בוילימסבורג, המשוייך לרבי אהרן, ודווקא שם פגשתי חסידי רבי זלמן לייב. אחד מהם שהכיר אותי מהפרסומות של בלגן, הסביר לי את הנ"ל.
אהבתי את השלום והשלווה בין 2 הפלגים שהתכתשו בזמנו בדם ואש ותימרות עשן.
על האופי המעניין של חסידים בארה"ב, הונגרים רובם ככולם אכתוב בנפרד, וזה מרתק ממש, המיזוג בין תכונות הונגריות רומניות עממיות, לצד חופש אמריקאי, עם קנאות חסידית מצד שני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.