מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערב ראש השנה תשפ"ד. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
אברך יוצא מהכולל בדרך הביתה ומזמזם לעצמו 'למנצח, לבני קורח מזמור' בניגון שהבעל תוקע מקריא בראש השנה לפני התקיעות.
שואל אותו החברותא שלו: נניח שאתה בעל תוקע בראש השנה ומתחיל בחזרות לקראת יום הדין, אבל כעת תחילת הקיץ, מה הלחץ?
לא! עונה האברך, אינני בעל תוקע כלל, אבל לאחרונה, כל יום אני מגיע הביתה ואשתי 'האלט אין איין בלאזן', אז בדרך הביתה אני מכין את עצמי לקראת התקיעות באמירת למנצח לבני קורח 7 פעמים. ('בלאזן' באידיש יש לה 2 פירושים: 'תקיעה בשופר', 'מנופחת מקטרת').
נזכרתי אתמול בסיפור הזה ואמרתי לעצמי שזה יכול להתאים לפתוח בו את המאמר השבוע. היום בבוקר יצא לי לומר את הפרק הזה בתהילים (באלול יש לסיים פעמיים תהילים, 300 פרקים כמנין 'כפר') ואז גיליתי דבר מעניין, וכדי שיתקבל על הדעת אקדים מעט בענין.
ערב ראש השנה הוא זמן של סיכום שנה וחשבון נפש, הודאה על העבר ובקשה לעתיד לבא, אך עיקר העבודה היא ללמוד מן העבר ולהסיק ממנו על העתיד, בחינת 'איזהו חכם הרואה את הנולד'.
העבודה של ראש השנה היא להמליך את הקב"ה עלינו, ולכן תוקעים בשופר ומריעין ומכריזין: 'ה' הוא המלך', אין עוד מלבדו.
אך השאלה נשאלת בתוך ליבנו: מה שייך להמליך את המלך שכבר מולך כאן מאז ולתמיד ומלכותו בכל משלה?
התירוץ הוא: כל אחד הוא עולם שלם ואין מלך בלא עם, ואני עם כשלעצמי ואני ממליך אותו עלי.
יפה מאוד. ההכרזה 'ה' מלך' מאוד חשובה וערכית, השאלה, במה זה מתבטא מעבר לעצם ההכרזה 'אתה מלכי'? שאנו סומכים עליו? שאנו בוטחים בו? אפשר למדוד את זה כמה אחוזים זה אמירה וכמה למעשה?
את זה גיליתי היום ואמרתי לשתף אתכם בגילוי הזה. הקטע האחרון בפרק שלפני ה'למנצח לבני קורח' הוא 'הרפו ודעו כי אנכי אלקים', זה הסוד רבותי, 'הרפו', כל עוד אינכם מרפים אתם לא מחוברים אליו ולא בדיוק ממליכים אותו, ('דעו' משמעותו חיבור, וידע האדם את אשתו), אתם תפוסים בעצמכם ולא מחוברים למלך, רק תרפו ותראו שהכל משתנה לטובה, כל עוד איננו מרפים כל העולם רובץ על כתפינו.
ליויתי לא מזמן, מקרה של התמוטטות נפשית (קטנה) אצל מישהו שעשרות שנים היה תמיד בקונטרול, הכל היה חייב להיות טיפ טופ, אם היה נראה לו שמשהו לא כרצונו או עלול להשתבש, הכל מסביב היה הופך לחומר נפץ, כנראה שהחבית התמלאה ונתבקעה מרוב לחץ.
בלית ברירה הוא הירפה, שמע שיעורי הרפייה, (יש מאות אונליין בחינם בכל השפות), ותוך זמן קצר חזר לכוחותיו, אך אחרי כל השיעורים הללו, הוא המשיך מורפה, וכל החיים שלו השתנו לטובה, ממש מהפך מקצה לקצה, השלום בית הפך לדבש, החברים גילו אדם חדש, הילדים מצאו לפתע אבא רגוע, בלי לחץ מתמיד, עד כדי שכולם אמרו שהמשבר היה לטובה, מעז יצא מתוק.
אז מי מנהל את הכל, כעת כשהוא הירפה? מי שניהל מקודם. אלא שכעת הוא הבין שיש מישהו שמנהל את זה והמליך אותו עליו, אתה המלך, אתה המנהל ואתה מנהל מצויין, המושכות בידיך, תרשה לי לא לנסות להפריע.
זה גם פירוש הפסוק 'השלך על ה' יהבך' כפי שדרשו בגמ', כמי שתופס את השק המלא שלו ומשליך על הגמל ומרפה מעצמו את כל העול.
בעיניי, זו העבודה של הימים האלו, להרפות ולהשאיר הכל עליו, והסיבה שהוא דורש את זה מאיתנו, כי הוא אוהב אותנו ויודע כי כך יהיו לנו חיים מאושרים ללא עוד כלל. יאללה, לעבודה רבותי.
. . . . . . . . . .
לפני שנתיים, באחד מביקוריי בארץ, פגשתי חבר שבבדיחה כיניתי אותו 'יתרו' (ביני לבין עצמי כמובן).
תשאלו: למה יתרו? התשובה: ליתרו היו 7 בנות ושבע שמות. מה הקשר? אחרי כל חתונה של בת, הוא נאלץ להכריז על פשיטת רגל ולהחליף שם ולהתחיל לצבור חובות חדשים מהתחלה.
כך היה אותו אחד שפגשתי, פושט רגל סדרתי, כל תקופה עשה 'סיבוב' חדש, צובר עוד מינוס ומחליף דיסק.
אך הפעם זה היה שונה, הבנתי שהוא התייצב, השתקם ומתחיל לפרוח.
מכיון שביודעי ומכירי קאמינא, שאלתי אותו די דוגרי 'איך זה קרה'? והוא סיפר לי שיש יהודי יקר, איש מורם מעם, נחבא אל הכלים, ומישהו 'סחב' אותו אליו, האיש 'טיפל' בו, הדריך אותו מה לתקן ולשפר בהדרגתיות בהיבט הפיזי והרוחני ובס"ד יצא אל דרך חדשה.
אמרתי לו: אני חייב להכיר איש כזה, אם הוא הצליח עליך, כזה בן אדם הייתי רוצה להכיר, אולי יעשה גם ממני בן אדם?
בתחילה הוא לא רצה לגלות לי, האיש לא מחפש תעסוקה, הוא עסוק בתורתו ועבודתו וזמנו יקר.
בסוף הוא גילה לי, הרמתי טלפון ובאתי, מצאתי איש שלא מתנשא, מדבר איתי בשיא הפשטות כחבר, ושואל במה הוא יכול לעזר? כששלפתי שטר לתת פדיון / תשלום על זמנו, או של שום וחניכא דאית ליה, הוא סילק אל ידו כנכווה מפני אש.
לא אכנס לפרטים כמובן, אך דבר אחד הוא ביקש ממני ואף הבטיח לי, שאם אתמיד בזה אראה נפלאות בענייני פרנסה וכלכלה.
וכה אמר לי: תעשה לך סדר של לימוד משניות בכל יום, עשרים דקות, לא פחות. (אך גם לא הרבה יותר מזה, כדי שיהיה לזה המשך). משנה בגימ' פרנסה, משנה אותיות נשמה, ועשרים דקות נחשב שעה קטנה (תוספות במס' סוטה).
שמעתי, רציתי, חזרתי לארה"ב וניסיתי כמה פעמים לקבוע חברותא ללימוד זה, אך לא אסתייעא מילתא, אמנם השתדלתי ללמוד כל יום אך לא הקפדתי על זה בהתמדה ובדיוק כפי שהוא יעץ לי.
אך לכל זמן ועת לכל חפץ, לפני שלושה חדשים בדיוק, ניגש אלי אברך בבית הכנסת ואומר לי: אני מאוד רוצה להתחיל ללמוד 20 דקות משניות בכל יום, ניסיתי לבד ולא הולך לי, כעת שראיתי אותך חשבתי אולי נקים קבוצת וואצאפ ואימייל של 'שיעור משניות פרק ליום', תתמצת את זה ל-20 דקות ותזכה את הרבים. האברך מוסיף לי, שיש ענין של 20 דקות דוקא ותוך דקה הבנתי שהוא לא רק ביקר אצל אותו יהודי בירושלים, אלא שהוא מחזיק עצמו חסיד מובהק שלו ומתייעץ איתו בכל ענין
אמרתי לו: התפרצת לדלת פתוחה, גם אני מאוד רוצה ללמוד משניות 20 דקות כל יום ולא הולך לי, ברור שאם יהיה לי מחוייבות של שיעור, איאלץ ללמוד את זה כל יום, אבל אין לי כח וזמן להקים קבוצות וכל הטכנולוגיה מסביב, עניתי לו.
לא הבנת אותי, ממשיך האברך, אני אטפל בכל החלק הטכני והטכנולוגי, אתה רק תקליט את השיעור כל יום, כל השאר עלי.
תפאדאל, אמרתי, תכין את התשתית ונצא לדרך בס"ד. הייתי בטוח שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.
הפעם זה היה שונה, האברך במלא האמביציה פתח קבוצה (אדמין בודד, ללא אפשרות דיסקוס) ופירסם אותה אצל חבריו וחברך חברא אית ליה ותוך ג' ימים היו 150 איש על הקבוצה, מוכנים להתחיל.
התחלתי 'מאימתי' ותמצתתי את הפרק ב-20 דקות, בלי אריכות, אבל הסבר ברור וזורם, עם תיבול של ווארטים כשהזמן מאפשר והתגובות היו טובות, השיעור ניתן בששת ימי המעשה ובשבת עושים חזרה עצמית על ששת הפרקים השבועיים, הודעתי גם שאם מישהו לא הבין משהו או זקוק לתוספת הסבר או שיש קושיא, אפשר לפנות באישי ואני משתדל לסייע ככל האפשר.
מה אומר ומה אדבר, אינני רוצה להרחיב, אבל הבטחתו של אותו יהודי התחילה מיד לפעול את פעולתה והיא הולכת ומפליאה מיום ליום.
השבוע ביום שלישי, סיימתי להקליט את הפרק האחרון במסכת ביכורים ובעצם סיימנו את סדר זרעים, שלחתי השיעור לקבוצה וקמתי לצאת לתפילת מעריב וחשבתי לעצמי, לו הייתי מוסר את השיעור בבית מדרש, היינו ודאי עורכים היום סיום מכובד.
נכנסתי לרכב לכיוון 'דרהוביץ', נסעתי לי לאט, לא מיהרתי, המנין מעריב הוא בעוד 10 דקות, ולפתע אני רואה את חיים, ידידי הטוב מביהמ"ד 'קול אריה' (אזור מגוריי לשעבר) עומד על המדרכה ומסתכל אנה ואנה, עצרתי לידו ואני שואל: ר' חיים, מה אתה עושה בשכונתי? וכמנהג יהודים הוא עונה בשאלה: מעריב כבר התפללת?
כמובן שלא אשבור את המנהג, והשבתי לו בשאלה בהומור: אם אכלתי ארוחת ערב לא מעניין אותך? רק המעריב שלי מעניין אותך?
'תפסתי 2 ציפורים במכה אחת' הוא עונה לי, בוא תיכנס, גם ארוחת ערב וגם מעריב.
חשבתי לרגע, אולי הוא עובר לגור כאן בשכונה ועושה חנוכת הבית, לא שאלתי שאלות, להצעה כזאת לא מסרבים, החניתי את הרכב ונכנסתי ואני רואה שולחן ערוך בטובי המטעמים וסביבו בני משפחתו ועוד 2 מבוגרים לא מוכרים (תיארתי לי וצדקתי, שזה סבא וסבא רבא) ולפני שהספקתי לשאול מה האירוע שהם מחפשים עשירי למנין? שמעתי אותו קורא לילד קטן 'אברהמי, יש מנין, בוא תעשה את הסיום', הילד ניגש לקצה השולחן, פותח ספר ומתחיל לקרוא 'הדרן עלך סדר זרעים והדרך עלן'...
לא האמנתי למשמע אוזניי, הסתחררתי לרגע, סידרתי את מחשבותיי והרהרתי, 40 שנה מהבר מצוה שלי, זה אומר כ-15 אלף ימים, אולי כבר קראו לי כמה פעמים להשלים מנין למעריב או ליציאת נשמה בבי"ח, אולי גם עשירי לשבע ברכות וכדו', אבל לא זכור לי שאי פעם מישהו עמד בחוץ וקרא לי לעשירי לסעודת סיום, אוקיי, אז היום זה קרא לראשונה בחיי, אבל על מה הסיום? בדיוק על סדר משניות שסיימתי לפני 10 דקות ולא יצא לי לעשות סעודת סיום... האין זה הפלא ופלא? מסבב הסיבות תכנן לי הפתעה הפתעה.
מה אומר לכם, אחרי מעריב חזרתי הביתה והרהרתי כמה השי"ת מפנק אותנו ושולח לטיפה וחיוך ומחוות אהבה ועלינו רק להתבונן בזה, חשבתי לי, מה אני מחזיר לו על כל האהבה שהוא מרעיף עלי? הלא המילים הראשונות בקריאת שמע, מיד אחר קבלת עול מלכות שמים, הוא: ואהבת את ה', האם טיפחו לנו בחיידר ובישיבה את הענין הזה שהוא ראשון במעלה? אני ממש לא זוכר שאי פעם דיברו על זה באופן מעשי, אכן דיברו כמה פעולות עלינו לעשות כדי לעשות רצונו יתברך ולא לצער את ה', אבל האהבה? מה עם האהבה? כל איש יודע כי אהבה יש לטפח וזה לא הוגן שהיא תהיה חד סיטרית. ה' אוהב אותנו ללא גבול ועלינו להשיב לו אהבה כמיטב יכולתנו, לא מתוך רצון לקבל משהו, זה אהבה התלויה בדבר, רק אהבה כאב אל בנו, אהבה טבעית פנימית זורמת.
הלואי ומכל הדיבורים ידלק ניצוץ קטן של אהבה כנה ואמיתית אליו יתברך, אצלי או אצל אחד הקוראים והיה זה שכרי.
היום מתחילים בעזהי"ת מסכת שבת בסדר השיעורים, המעוניין להצטרף שיכתוב לי באימייל, ונשתדל להקים קבוצה גם באימייל בס"ד.
נ.ב. הגליון יצא בס"ד מלא וגדוש ברעיונות לפלאים לראש השנה.
*מאה קולות בר"ה לומדים מאם סיסרה, מה הקשר? איפה (עקידת) יצחק קשור לענין? מה מסמל ענין ה'מאה' קולות דייקא?
*למה כל המוספים בפר' פנחס יש לפניהם פרשה סתומה, ורק ר"ה פתוחה?
*השנה שאין תוקעים בשבת ר"ה, איזה שכר נקבל, על כך שאנו שומעים לדברי חכמים שציוונו שלא לתקוע?
*האומר 'אחטא ואשוב', מה ההיגיון בדבריו? מה הוא רוצה להרויח מזה? ומדוע אין מספיקין בידו לעשות תשובה?
אלו ועוד בגליון 'מעדני הפרשה' המצורף בזה, תדפיסו והניחו 2 העתקים בבית כנסת לזכות הרבים. טעמו וראו כי טוב.
בברכת כתיבה וחתימה טובה לנו ולכל ישראל, שנת גאולה וישועה
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.