צלילים בעקבות המדען היפאני מסארו אמוטו / דרישת שלום יהודית אותנטית בת אלפי שנים / שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד / החזר המס האמריקאי המפתיע
א. מקולות מים רבים
כשאני התבדחתי - היא התרצנה, ולאחר כמה דקות של הקשבה, נדהמתי מהרעיון והתופעה.
מעל מאגר מים גדול שהתברר כמים מתאימים במיוחד לשתייה, הוקם לפני 25 שנה מפעל מים בשם 'אייסברג', בידי תושב העיר קלינינגרד, חבר הקהילה היהודית בעירו. את דרכו החל עם שיווק קטן של בקבוקי מים, ועם סייעתא דשמיא הוא התפתח לחברה ענקית, המשווקת מדי יום אלפי בקבוקים, בגדלים ובעיצובים שונים.
הוזמנו על-ידו לבקר ולהתרשם, וגם לטעום מהמים שבהחלט משובחים וערבים לחיך, ולא פלא שהוא עומד ראשון בכל מדפי החנויות.
הנדסאית טכנולוגיית-המים הראשית קיבלה את פנינו, ובכל אולם שמענו הסברים על התהליכים השונים, החל מניפוח הבקבוקים ועד העמסתם על משאיות הענק הנכנסות ויוצאות בקצב, מההאנגר הגדול שבקצה המפעל.
באחד האולמות עומדות חביות נירוסטה ענק, אליהן הוזרמו המים הישר ממי התהום, והם עוברים תהליכים שונים של זיקוק, למניעת חיידקים או חומרים מזהמים, כגון מתכות ותרכובות אורגניות, אשר עלולות לפגוע חלילה בבריאות.
מדי יום בודקת ההנדסאית, באמצעות מבחנות מעבדה מיוחדות את איכות המים, שכן כאן לא מתפשרים על האיכות המקסימאלית. ולא רק.
האולם בו עמדו חביות המים הינו מקורר בטמפרטורה חריגה משאר האולמות, ולפליאתי אני שומע צלילי מוזיקה הבוקעים ממספר רמקולים הפזורים על הקירות בין החביות. אני כאמור מתבדח על הפגת השעמום של החביות באמצעות השמעה מוזיקאלית, אך הגברת הנכבדת אומרת לי בשיא הרצינות: "כשנגיע לחדר המעבדה שלנו, תבין את הכל אחרת".
האם מים שומעים, מבינים, חשים? מדען יפאני בשם 'מסארו אמוטו', ביצע לפני כשני עשורים מאות ניסויים במים, והוכיח לטענתו, כי מולקולות המים מושפעות באמצעות מוזיקה והמים משתנים בהשפעתם, עד לרמת המבנה המולקולארי שלהם.
עמדתי מופתע מול צילומים מיקרוסקופיים שהוצגו בפנינו בחדר המעבדה שבמפעל, ובהם רואים בבירור תנועות יפות ויציבות של מים ששהו לקול צלילי מוזיקה נעימה, לעומת טיפות מים בצורות עקומות ובלתי יציבות - בהשפעת מילים או מוזיקה לא טובה.
לא שהייתי צריך להשתכנע, ואני לא יודע עד כמה נכונים הדברים של המדען, אבל סימוכין לחשיבות השמעת שירים טהורים וחסידיים לילדינו - הייתה מתבקשת מאליה, וההבנה עד כמה שירי עגבים עלולים, חלילה, להזיק לנשמות הטהורות של צאצאינו. שירי ערש, ולא הרס!
ב. העם רואים את הקולות
זה היה לוהט מהרגע הראשון. לפני שבוע, בשעת ערב מאוחרת, קיבלתי הודעה קצרה על גילוי מעניין באתר חפירות ארכיאולוגיות בדרום רוסיה. בקריאה ראשונית מהירה מתברר, כי יש כאן סקופ יהודי מסעיר. על אף השעה, פניתי מיידית אל הרב מנחם מענדל לאזאר, רב העיר קרסנודר ובנו של הרב הראשי שליט"א - המתגורר בקרבת מקום. יחד עם המידע שהוסיף לי, ובסיוע אחי המסור שיחי', הכנתי ידיעה מקיפה ראשונית, ועם קבלת התרגום לאנגלית, בצירוף מספר תמונות ראשוניות שהאתר הוציא באופן רשמי, הפצתי את הידיעה שהגיעה חיש מהר לפרסום בעשרות כלי תקשורת בכל העולם, והבשורה הכתה גלים בכל העולם היהודי. תוכנו העיקרי הוא, שבאתר החפירות הנערכות בידי ארכיאולוגים בעיר העתיקה פנגוריה בחצי האי תמאן שבטריטוריית העיר קרסנודר בדרום רוסיה, התגלו שרידים של בית כנסת שנבנה בשלהי תקופת בית המקדש השני.
זה בהחלט גילוי מרגש, לקבל כאן ברוסיה דרישת שלום יהודית אותנטית בת אלפי שנים!
בצו ממשלתי נסגר המקום לחלוטין למשך השנה הקרובה, וגדולי הארכיאולוגים מרוסיה שוקדים למפות את כל השטח, ולהעמיק בחקר הממצאים הנדירים שנמצאו בו.
הצעתי וביקשתי מהרב מענדל לצאת אל המקום, ואכן השבוע ביום שלישי הוא הגיע לביקור באתר, לאחר אישור יוצא דופן שקיבל מ'קרן-וולנודלו-פנגוריה', האחראית על החפירות הגדולות במקום. בדרכו חזרה לקרסנודר הוא כותב לי, כי החוקרים איתם נפגש במקום אומרים, שעם התקדמות החפירות מתברר, שכל האזור היה נחשב אזור יהודי ובית הכנסת עמד על תילו במשך מספר דורות. הם הופתעו לגלות כי הספסלים למתפללים היו מעץ, ומאחורי בית הכנסת היה תנור גדול לאפיית לחמים, וישנם אף סימנים ברורים על מקווה שהיה בסמוך. האזור כולו שוכן קרוב לחלק הים, באזור המפריד בין ים האזוב מדרום לים השחור, במיקום נוח למגורי וחיי קהילה.
עם סיום הסיור ונתינת מענה לשאלות השונות שהועלו בידי החוקרים, נשא הרב לאזאר תפילה נרגשת, ועם השופר שהביא איתו במיוחד, הוא תקע בקול גדול, כך ששוב נשמע קולו של השופר בימי הרחמים והסליחות במקום היסטורי זה, לאחר אלפי שנים.
ג. קול מבשר ואומר
זה החל לפני קצת יותר משש שנים, עם בלוג שבועי קצר ובוסרי, בו העליתי בס"ד מדי שבוע סיפור או רעיון בהקשר לפרשת השבוע של השבת הקרובה, ובזכות הקוראים שעודדו והמריצו את הפרויקט הוא התבסס מאז לכתיבה שבועית. בתום שלוש שנים, נאספו המאמרים לספר "גוט שבת מוסקבה", ואז עברתי לקונספט קצת שונה; מאמר שבועי סביב תמונה שצילמתי במהלך השבוע, ולאחר שנה וחצי גם הם נאספו בס"ד תחת קורת גג אחד, בספר הנושא את השם "תמונה ללא מסגרת". לאחריה הכתיבה עברה למתכונת זו של "הרגעים של השבוע", המכילה שלושה רגעים מהשבוע שחלף, בתוספת תמונה עם טקסט הסבר עליה וסיבתה.
כעת, לאחר שנתיים רצופים מדי שבוע, עומד אני ב"ה בפרק המאה ואחד!
ודווקא במספר רב-משמעות זה, זה הזמן שוב להודות לקב"ה על הרעיונות, המילים, התמונות, התובנות, ובעיקר על ההשפעה הטובה לרבים מתוך קהל הקוראים, שמשובי התמיכה מהם מגיעים ממקומות רבים בעולם - תמיכה חשובה ומעודדת מאוד. אביע בזאת בפני הקוראים ברכת יישר כוח, ואודה גם על הביקורת הבונה ומקדמת.
הגמרא אומרת: 'אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד'. ההסבר לכך הוא, שחזרה על הלימודים מאה פעמים נחשבה בימי חז"ל נורמה רגילה. לכן מי שנוהג על-פי הנורמה בלבד, אינו נחשב 'עובד אלוקים', שכן הוא פועל במגבלת ההרגלים והתפיסות המקובלות. אך לעומתו, מי שחוזר על פרקו מאה פעמים ואחת - פורץ את מגבלות ההרגל והמוסכמות.
יחד עם ההודיה לקב"ה, תפילתי ובקשתי להמשיך עוד ועוד, ובהצלחה גדולה עוד יותר, ובקרוב ממש כבר נכתוב על הקורות בתוך בית המקדש וחוויות הגאולה כשמלכנו בראשנו.
ולתמונת השבוע שלי: קול ה' בהדר
"לאחר שפגשתי אותך ושמעתי ממך מה שאתה בונה, קיבלתי החלטה טובה, שבאם אתה אכן תתקדם בבניית המקווה, אתרום למען פרויקט זה. בחלוף מספר חודשים נזכרתי. פניתי אליך ושמעתי שאכן אתה כבר בעיצומה של הבנייה, וסיפרת איך שבניסי ניסים מתקדמים בצעדי ענק ואף שיגרת לי סרטון מעודכן. בתגובה העברתי לך מיד את התרומה שהבטחתי. לא עברו 24 שעות ואני מקבל הודעה על החזר מס אמריקאי, לו אני מחכה כבר הרבה זמן. אני בודק את הסכום, והוא עולה בדיוק פי חמישה מסכום התרומה שהעברתי לך עבור בניית המקווה!".
זו הודעה שקיבל השבוע בני ר' אברהם ברוך שי', שליח הרבי בעיר קלינינגרד שבמערב רוסיה, הנמצא בתקופה זו בעיצומה של בניית מקווה הטהרה הראשון והיחיד שנבנה בעיר לאחר כמאה שנים. את התקדמות בנייתה ראיתי לפני מספר ימים והתרגשתי מהאיכות והטיב, וכמובן מההידורים המיוחדים שבמקווה, שכל בנייתה היא בזכות תרומות של ידידים טובים, מקרוב ומרחוק, היודעים ומבינים את גודל הזכות להשתתף בהרבות טהרה בישראל, והתורמים רואים ישועות, רפואות, ברכות והצלחות שונות.
בניית מקווה היא הרבה השקעה של זמן, מחשבה, תכנון ומעקב לפרטי פרטים, וכמובן גם הוצאה כספית גדולה. ואכן עדיין חסרים עדיין כספים להשלמת הפרויקט, אך מתוך אמונה גדולה, יודע אני, שבקרוב בע"ה 'יקפצו על העגלה' עוד אנשים חכמים, וייטלו חלק בהשלמת המקווה לשם ולתפארת העיר ההיסטורית, והקהילה היפה בה גם כיום.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.