יתכן והעובדות נכונות אבל מה יותר מחייב אותנו? מה שנפסק להלכה במשנה, בגמרא, ברמב"ם, בשולחן ערוך, במניין המצוות או מצב מסויים לאור נסיבות מסויימות בקהילות מסויימות בגלות?
אתה מביא מקורות נכונים אבל מתעלם מהנסיבות:
1. קבוצות שיצאו לגלות עם יכולת מוגבלת לשמור מצוות, בגלל אי ידע או חוסר יכולת.
2. קהילות שנאלצו להפסיק לקיים מצוות בגלל גזירות והמרת דת.
3. היהדות הקראית.
היו כמה קבוצות בעם ישראל שקיימו רק תורה שבכתב ולא התייחסו להלכות שנמסרו בע"פ מסיני ולתורה שבעל פה, הם התגבשו יחד מהמאה ה-8 כיהדות קראית ושגשגו באלף השנים המדוברות.
קהילות של יהדות קראית היו בבבל, מצרים, ארץ ישראל, חצי האי קרים, גליציה ועוד. במשך מאות שנים הם היו 40 אחוז מיהודי העולם.
תדמיין לעצמך, אם חסידי ויזניץ לא היו מניחים תפילין בכלל, האם זה היה מחליש את חשיבות המצווה בקהילות סמוכות? כנראה שכן, ובעיקר על המון העם. זו הייתה השפעת הקהילה הקראית על הסביבה...
בעלי התוספות היו בצרפת, בעל 'שיבולי לקט' היה באיטליה - זה לא מעיד על שאר מדינות.
יהודי אתיופיה לא עלו לארץ עם מצוות תפילין, לעומתם במדינה הסמוכה יהודי תימן כן עלו לארץ עם מצוות תפילין. הלכות נידה של האתיופים ממש מתאימים ליהדות הקראית. כמו כן, חלק גדול מיהדות אתיופיה בעיקר בני הפלאשמורה נאלצו להתנצר וגם אם המשיכו בקיום מצוות בסתר זה היה בלי תשמישי קדושה שיכולים לסכן אותם...
בנוגע לציטוט מהגמרא: "מצוות תפילין רפויה בידם" - אולי הכוונה לכך שהם לא הניחו תפילין כל היום, כמו בימינו, מסיבות של חוסר נקיות וקדושה.
על פי המסורת אין שום ספק שמצוות תפילין היא דאורייתא, וגם אם לא הניחו תפילין מכל מיני סיבות אין לזה נפקא מינה לימינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.