מאת גלעד סגל
ראיתי את הפוסט הנ"ל, ומאחר ולפתע נחתה עליי מוזה יצירתית וגם ההבנה שהרבה זמן לא היה אצלי על הוול ויכוח הגון, חשבתי לספר סיפור משלי:
בבניין שלי 120 דירות.
כולן תרמו לשיפוץ כללי סכום כסף לא מבוטל על בסיס החלטה שזכתה לרוב של 64 בועד הבניין. המועצה העליונה לבניינים נאורים, המונה 3 אנשים שאינם גרים בבניין אבל למדו משפטים באוקספורד החליטה שיש לפרק את הריצוף היוקרתי שהותקן ולתת אותו לבניין הסמוך, עוד החליטה שיש לאפשר ל-90 דרי רחוב מעיר אחרת להיכנס לבניין ולשהות בו כמה שהם רוצים, וגם להזמין בני משפחה אחרים שלהם לבוא ולהתגורר איתם, לקבל 30 אחוז מדמי ועד הבית, וכן החליטו שיש להם זכות לפתח תחביב שגובר על זכותן של ילדות הבניין להסתובב בחדר המדרגות בבטחון. בנוסף, המועצה הנאורה החליטה שיש לפרק את הגדר המזרחית שנבנתה לאחר שדיירת הבניין נפצעה מאבן שנזרקה עליה מהבניין השכן, מאחר והגדר מפריעה לזכות לנוף שיש לדיירי הבניין השכן.
היועץ המשפטי לבניין, עליו סמך הועד לייצגו בפני מועצת הבניינים הנאורים סירב לעשות כן מכיוון שהוא סבור, לדעתו, שבניית הגדר אינה עומדת בקנה אחד עם עקרונות היסוד של מוישה, שעמד בראש המועצה העליונה לבניינים נאורים בשנות התשעים.
החלטות המועצה העליונה אינן ניתנות לביקורת ואין לועד דיירי הבניין בשום רוב שהוא אפשרות להחליף את חברי המועצה, לקצר את כהונתם, לברור בחשדות לניגודי עניינים או לאי סדרים, או להחליט על מינויים עתידיים של חברי המועצה העליונה.
אה, ולפני יומיים עמד דוד, שגר בדירה 11 בבניין, עם בנו בן החמש ושלט בכיכר הבימה שעליו כתוב "הצילו את המועצה הנאורה", ובידו השנייה מטרייה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.