יסכר פי דוברי שקר

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

כתב כאן יקר ונכבד בעיני (ואיני אומר מילים שאיני מתכוון אליהם) נגד כתיבתי המתריסה. הוא הביא את דברי בפני 'רב' (להלן: העונה)והלה כיוון אותו למחשבות אותן פירט כאן. הגם שאין מדרכי לענות לכתיבה-לעומתית (גם מחמת חוסר התוחלת וגם משום דפקר טפי), הפעם אענה לך. גם כשאתקוף את העונה איני מתכוון אליו אישית (ומן הסתם מהתינוקות שנשבו הוא), אלא לדרך החשיבה המעוותת שיוצגה על ידו.

נתחיל בעובדות. את האימרה המלאה 'העבר אין, העתיד עדיין, ההווה כהרף עין, דאגה מניין' שמעתי לראשונה בילדותי בשם האבן עזרא (כפי שגם מטים הלשון החדה והחרוזים). למעשה, מקורה של האימרה אינו ידוע והיא מיוחסת לכו"כ ראשונים ואחרונים. המקור הכתוב הראשון שלה הוא בספר פלא יועץ (ערך דאגה) לרבי אליעזר פאפו. שם הוא מסיים בחרוז נוסף 'קום שתה יין'...

למעשה הדברים נמצאים גם בקדמונים יותר. הפלא יועץ עצמו מביאם בשם 'כבר אמר החכם'. אגב, י"א שלא נקב בשם החכם כי המקור הקדום ביותר הוא אוגוסטינוס (מתקופת האמוראים. כתב 230 חיבורים). בימים קדמונים לא נמנעו חכמי ישראל להביא מחכמת הגויים בתוך דברי תורתם ואכמ"ל. בספר העיקרים (מאמר שלישי פרק כז) הביא לשון דומה "כי כמו שהזמן הוא דבר בלתי נמצא בפעל, כי העבר אינו נמצא והעתיד לא יצא עדיין אל הפעל וההוה אינו אלא העתה הקושר בין העבר והעתיד" בלא הסיומת המוכרת של דאגה מניין (ואעכו"כ שלא 'קום שתה יין'...). גם ברלב"ג (בפירושו למלכים ב ד טז)  יש מקור דומה וז"ל "כי הזמן החולף כבר נעדר והעתיד עדיין לא נכנס במציאות".

אימרה זו מתבדרת דווקא בשל התוספת 'דאגה מניין', כמענה רבי נחמני כזה לקשיי היום יום ולא כאמירה פילוסופית מעמיקה (לדעת אוגוסטינוס והעיקרים אין מציאות של הווה כלל, אלא כל רגע נחלק מחצה לעבר ומחצה לעתיד. ההווה הוא כמו קו במפה, שהכל נחלק ללפניו ולאחריו, אבל הוא עצמו אינו תופס מקום. ואכמ"ל). כמותה מוכרת האימרה 'הדאגה לא לוקחת את הבעיות של מחר. היא לוקחת את השלווה של היום'. גם אימרה זו נכונה וטובה לצורך הרגעה, אבל לגופם של דברים ברור שרק הדאגה למחר מניעה את העולם להתנהל.

בבגרותי נודעתי שאין הייחוס לראב"ע ברור ולכן נקטתי לשון מעורפלת ביחס למוצא הדברים. גם בכתיבתי כאן וגם בכתיבתי המקורית (שעסקה בכלל בנושא שעיקר ייחוד האדם היא ביכולתו לספר סיפורים על המציאות. ויהיה האדם לרוח ממללא, ע"ש).

ייחוס האימרה לרמב"ם הינו חידוש גדול והמעשל'ה על 'מלך מדינה ששלח לרמב"ם' המובא בדבריו אינו בכתבי הרמב"ם, לא באיגרותיו ולא בתשובותיו ועד כמה שזכור לי מילדותי זה חלק ממעשל'ה ארוך יותר איך הוא הרג אדם ביצירת דאגה בליבו. אם העונה יכול להצביע על מקור ברמב"ם (ולא מסיפורי ילדים) אשמח לשמוע.

מ"מ אין בכתיבתי משום העזת פנים כלל וכלל (ואם העזתי, ברבי אוגוסטינוס העזתי...). השימוש בביטוי 'העזתי פנים' 'גדול שבענקים' וכדו' נועד רק בשביל למשוך את הקורא ולעוררו למחשבה. לא העליתי על דעתי שפושעים יכשלו בה...

כדרך כל המתנגדים למחשבה ודורשים מעדתם רק לא לחשוב, גם העונה, מגלה פנים בתורה ומייחס את דברי שטותו וחוסר הבנתו למאמרם שאסור לחשוב מה פנים ומה אחור, כאילו אימרה העוסקת במהות הזמן, או בעידודו מדוכאים הנה קודש שאסור לשים אותו במבחן השכל. מה שיש להם נגדי ("וזו דוגמה אחת ממה שצריך להזהר בקריאת הדברים") זה לא העניין של העבר או העתיד, או כבוד החכמים, אלא שאני מגלה כאן קלונם שהם אפופים שקרים והבלים ומאין יכולת להשיבני לגופם של דברים, מסיתים, מדיחים ומכפישים.

לומר שהעבר אינו אין, אלא קיים בכל אחד מאיתנו כל רגע, או לומר שאין צריך לדאוג לעתיד, כשזה תחילת דעת האדם (וכבר אמר החכם 'אין שכל, אין דאגות'), לומר שזה לחלוק על הקדמונים או נגד התורה??? וכי למה זורעים וחורשים, אם לא בשביל העתיד שעדיין?? יש בר דעת שיחלוק על הדברים הללו? ולומר שמי חולק על שטותים כאלה הוא נגד התורה וחושב מה פנים מה אחור?? האין גבול לאוטם הלב??

כאמור, לא באתי לחלוק על 'העונה', אשר לקח על עצמו את תפקיד הדובר של השקר. אין לי מושג מיהו וממה שנוכחתי מתשובתו, מעדיף לידע עליו כמה שפחות. לך, הקורא היקר והנכבד, אני מציע לבדוק בעצמך את מקורי הדברים ולבחון בעצמך אם אמירה שצריך לדאוג לעתיד היא נגד התורה. קח לך את הזמן שלך. זה לא בוער. שום דבר לא בורח. רק תבדוק ותבחון בדעתך אתה מה נכון ומה הגיוני בעיניך שלך.

מובטחני בך, שתדע לבדוק ולחזור אלינו לכאן, כשהפעם תורך להודות על האמת.

ומיני ומינך יתקלס עילאה

 

חרדי בעולמו

נ.ב.

על גבולות הדיון. על מה מותר לחלוק ואיך מבטאים דעה אחרת, עוד איתנו מקום לדון.