רשימת הכיבודים לשבת אצל אדמו"ר

מדובר במחלה ממש, כל כך הרבה כיבודים בשבת, עד כדי שהתפילה הופכת לתועבה ממש. בכל הדורות ידענו כי באים לבית הכנסת להתפלל לה', בקושי קיבלת פעם בשנה עליה, אם היה לך חיוב או שמחה, ואילו היום אם אתה רוצה שיבואו להתפלל אצלך אתה צריך לספק כיבודים על גבי כיבודים, כי בלי זה יעזבו אותך ויחפשו מקומות אחרים ששם יקבלו כיבודים או שירגישו יותר טוב

אחת החסידויות הגדולות בניו יורק, שיש להם אלפי חסידים, סידרו 17 כיבודים כאשר הרבי נוטל ידיים לסעודה, זה פשוט לא להאמין מה שהולך שם עם הכיבודים האלו, זה מרים את המגבת, זה מוסר את המגבת לשני שנותן לשלישי המגיש לרבי, ואז ניגש אחר לוקח מהרבי ומוסר למי שיקח את המגבת ויניחו לצד כסאו של הרבי. זה יגיש את הספל וזה יקח את הספל, זה ימלא את המים והאחר יגיש אותו ויניח במקום אחר, אנשים מוכנים לשלם הון על הכיבודים הללו. ומה יש בהן? דמיונות וסיפוק, שכל כך קשה להבין אותם. נכון, אוהבים כבוד זה חלק ממשחק החיים, אבל כאשר כל כך הרבה מקבלים כיבודים איזה ערך יש לכבוד

בחופות נמצא רבים שנפגעים שלא כיבדו אותם בברכה, והסיבה מפני שיש רק ששה כיבודים בברכות, אם היו אומרים את ה'על חטא' בחופות והיו כל כך הרבה כיבודים איש לא היה נאבק על כיבוד, זה לא היה משהו. בימינו השתבשו הדברים, גם אם יכבדו אותך ב'על חטא', יהיו מוכנים לשלם למען כיבוד של 'על חטא'

הדמיון הפרוע, והשכל העקום דוחף אותך לכיבודים כאלו, כן, אוהבים שכולם יראו ברשימה כי השבת יכבדו אותך בלהזיז את הכסא של הרבי לפני תפילה זו או אחרת, או תלווה את הרבי מהכסא לבימה ועוד דברים כאלו. מה יש בזה? סיפוק של איזה אגו ולא יותר מזה

כל מי שחושב שכיבודים כאלו מקרבים אותו ליהדות טועה, זה מקרב אותו למפלגתו והרגשה של סיפוק על מה שעליהם נאמר שהם מוציאין את האדם מן העולם

וכאן אציין כי אינני נגד כבוד בכלל, מפני שאם לא היה דבר כזה לא היה קיום לעולם. בזכות הכבוד אנשים תורמים ועושים, ולכן צריך את זה. אבל כיבודים מן הסוג שרואים היום אצל אדמורי"ם וראשי ישיבות, הם כבוד מדומה ואין בהן ממש. וכמו שאומרים המבינים בכבוד, אין זה משנה אם יש ערך או לא, המתכבד מרגיש טוב ופותח את כיסו ולכן זה שווה

חיים שאולזון