1. תגובה לאותו זייפן וסלפן שטען שרק בא"א לא מקבלים שמועה שיצא ע"י שונא, אבל בשאר שמועות כביכול כן, אתה צריך להבין, שאני לא באתי להגן על ולדר, באתי סך הכל להגן שלא תסלף כל מיני הלכות, פשוט ראיתי שאתה מסלף הלכה מסויימת ומשקר בזה ברבים, וע"ז הגבתי והוכחתי לך מההלכה שזה לא כך, זה כל הנושא פה מבחינתי, וכן ניסית לגייס מכתב מהח"ח שמדבר על נושא א'. לטובת נושא ז'. וע"ז גם הוכחתי לך שזה סילוף, והח"ח עצמו פסק שבכל שמועה שיצא ע"י שונא לא סומכים על זה, כולל אם השמועה מסתובב ומתקבל כבר גם במקום שאין לו שונאים, (בגלל שמעיקרא זה התפרסם ע"י השונא).
עכ"פ במקום שתתנצל ותודה על הסילוף שניסית למכור ברבים, להביא ראיה מגמ' לאיזה נושא מסויים, בלי לברר על מי נאמר אותו גמ', ומתי נאמר, במקום זאת כדרכך אתה מעביר עכשיו נושא, ובא עם טיעון אחר, שהשמועות על ולדר יצא כבר לפני שרבינוביץ פרסם אותו, (עוד מעט אתייחס לזה), נו מה הקשר? וכי על זה היה הדיון שלי איתך?? הרי הגבתי רק על השקר ההלכתי שהמצאת, שבשמועות שלא קשורות לא"א, מותר כבר לסמוך על שמועה שיצא על ידי שונא, על זה הגבתי וזהו !. אז להבא תתנצל ותודה שסילפת את ההלכה, ואל תסיט את הדיון לנושא וטיעון אחר..!
2. עד כאן לגבי הדיון על שמועות שיצא על ידי שונא, עכשיו בדרך אגב לנושא אחר, שאתה טוען שאצל ולדר יצא כבר שמועות לפני שרבינוביץ פירסם, אז גם פה אתה צריך ללמוד קצת, מה הגדר של "קלא דלא פסיק", שבזה מתירים להאמין ולבזות הנאשם, הלכה זו מדובר על קול שכל אנשי העיר שמעו באופן ציבורי כמה פעמים, (כמו שאומר כך הח"ח להלן), דהיינו קול שהיה מדובר אצל הצבור, ולא שמועות שהרבה יחידים ליחששו בינם לבין עצמם, השמועות שאתה טוען שהיה על ולדר כבר כמה שנים לפני התפוצצות הפרשה, זה כלל לא נחשב "לקלא דלא פסיק" שיצא בעיר, כי מעולם הציבור בעיר לא רינן ודיבר עליו, ואותם שמועות נחשבים ליחידים ששמעו על זה, 'וקלא דלא פסיק', נחשב רק
שהעם והצבור ריננו ודיברו על זה בעיר. כלשון הרמב"ם הלכות סנהדרין פכ"ד ה"ה. וז"ל: יש לב"ד וכו' להלקות אדם ששמועתו רעה והעם מרננים עליו שהוא עובר על העריות, והוא שיהיה קול שאינו פוסק כמו שביארנו. עכ"ל. הרמב"ם לא כותב "ואנשים מרננים", אלא "והעם מרננים", שהפירוש הוא שכל הצבור מרנן עליו ומדבר על זה בפרהסיה, וזה מעולם לא היה אצל ולדר לפני שזה פורסם בהארץ,
וכן אעתיק לך בקצרה דברי הח"ח באותו מראה מקום שציינתי לך שלשום, מה נחשב לקלא דלא פסיק, ומה נחשב "סני שומעניה" (אותו גמ' ממגילה שהבאת), ח"ח כלל ז' סעי' ה', תחילת סע"ק י', וז"ל: אף שהיה קלא דלא פסיק, דהיינו יום ומחצה לעזו עליו כל העיר . עכ"ל.
וכן ח"ח כלל ז' סעי' ד', באמצע סע"ק ח' וז"ל: דנראה פשוט דסני שומעניה מקרי מי שיוצאות עליו שמועות רעות שעובר עבירות כמה פעמים, פעם יוצא עליו קול שעשה כך ופעם כך, עד שעל ידי זה נתחזק בעיר לחשוד על העבירות הללו, ובודאי "כל אנשי העיר" לא יטעו תמיד, לכן שרי להסכים ולהחליטו לרע ולבזותו אפילו מי שאינו מכירו בעצם, מה שאין כן אם במקרה נשמע על אדם שעשה דבר שלא כהוגן, ולא נתחזק עד עתה לזה, אפילו שמע זה מהרבה אנשים, אסור לסמוך על זה ולשנוא אותו, וכ"ש לדבר עליו לשון הרע ולבזותו. עכ"ל.
הרי לנו שהח"ח כותב מפורש 'שסני שומעניה', נקרא שמועות שיצאו כמה פעמים בפרסום ציבורי מול כל אנשי העיר, נגד פלוני, עד שהוא כבר הוחזק אצל אנשי העיר, ורק באופן כזה מותר לבזות את הנאשם, כי בודאי לא יטעו כל אנשי העיר כמה פעמים, אבל במקרה של ולדר, אפילו פעם אחת לא יצא עליו קול אצל כל אנשי בני ברק, או אפי' לפחות אצל כל אנשי שכונתו של ולדר, והצבור לא ריננו עליו לפני שפורסם
העניין ע"י שונאו רבינוביץ, (יחידים אולי כן ריננו בלחש לעצמם, אבל יחידים אינם "קלא דלא פסיק" כנ"ל מהרמב"ם והח"ח), וכאמור אם שונא מוציא את הקול, הרי שכבר לא יכולים לסמוך ע"ז, ובודאי שאסור על סמך זה לבזות את הנאשם.
3. למשל אני ועוד מאות אלפי חרדים בבני ברק, מעולם לא שמענו על זה לפני הפרסום של רבינוביץ בהארץ, ולא רק בעיר בני ברק עצמה לא שמעו מעולם רוב העיר ע"ז, אפילו בשכונת ולדר עצמו, רוב השכונה שלו מעולם לא שמעו ולא ריננו עליו, אמנם זה נכון שהרבה יחידים ידעו ע"ז, כמו שאולזון, ועוד אולי כמה מנינים, אבל "קול בעיר" שלעזו על ולדר כמה פעמים באופן ציבורי בכל העיר, או לכל הפחות בכל שכונתו, זה מעולם לא היה, עד שזה יצא ע"י רבינוביץ שונאו של ולדר, כך שעד התפוצצות הפרשה היה אסור להאמין למי שלא ראה במו עיניו, או למי שלא שמע מעדים עצמם, ואחרי התפוצצות הפרשה היה בעיה חדשה, שהקול יצא והתפרסם דייקא על ידי שונאו של ולדר, ולכן מכל הסיבות הנ"ל פרשת ולדר לא עמד
בתעריפים ההלכתיים, כדי שיהיה מותר לבזות אותו על סמך הקול שיצא עליו מעיתון הארץ ורבינוביץ, ולכן הצבור חיכה שב"ד ידונו בפני ולדר, וישמיעו העדויות בפני הבע"ד, ולקיים כל ההלכות בנושא גביית עדויות בפני הבע"ד, ואז להוציא פסק ברור, ואם יצא שאכן דנו בפניו, ושמעו העדויות בפניו, ונפסק שהוא אשם במה שטוענים, הרי שאז במקרה הצורך היה מותר לבזותו. בלב רגוע, ואז לא היה שום שאילה של ביזוי איש על סמך "שמועות", כי זה פסק ברור של ב"ד, אחרי שהעידו בפני הבע"ד ושמעו את שני הצדדים, ובמקרה ההוא לא היה צריך את כל התנאים הנ"ל, והיה מותר לבזותו בלב רגוע, בלי צורך לעבור על שום הלכה.
במקרה שר' אליהו היה מוותר על הרייטינג, ומחכה שהב"ד השני ידון את ולדר ויפסקו בענינו, הרי שאז לא היה נשאר לצבור הליטאי פתחון פה להצדיק את ולדר. והיו מועילים יותר במלחמה נגד הפוגעים אצל החרדים! חבל שר' אליהו לא התנהל יותר בחכמה וישוב הדעת!
(לסיום אני חלילה לא בעד ולדר, מפריע לי רק אם מסלפים את ההלכה, ומנסים להביא כל מיני ראיות לא נכונות, להתנהלות של הרב אליהו או רבנים אחרים בפרשת ולדר, וכן לגבי הסילוף של הרב אליהו בשו"מ, לגבי לקבל עדויות שלא בפני הבע"ד, אבל זה לפוסט אחר אם תרצה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.