מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
אמר החכם: למה נסמכה פרשת נח לפרשת לך לך? ללמדך: שאם לא נח לך, לך לך
דור האינסטנט שאנו חיים בתוכו, רוצים הכל נח ועכשיו.
פעם הדברים היו שונים, החלטות גורליות לא נחרצו בין רגע במחי יד או בהינף מקלדת.
מה עדיף? לא יודע, מה שבטוח שיש דברים שצריך להשקיע הרבה בהם ורק זה המתכון להצלחה.
למשל? חינוך ושלום בית. אין קיצורי דרך.
כבר סיפרנו בעבר על זוג שהגיעו לרב ליעוץ בשלום בית, האשה פתחה וטענה כי בעלה אינו מחבב אותה.
זאת מנין לך? שאל הרב.
ענתה האשה כי הוא אף פעם לא אומר לה את זה.
שאל הרב את הבעל מה יש לך לטעון להגנתך?
ענה הבעל: אין לי מושג על מה היא מדברת, ביום הראשון לנישואנו אמרתי לה שאני מחבבה, ומעולם לא חזרתי בי.
ולענייננו: אברהם אבינו מבקש משרה אשתו להיכנס לתוך ארגז וינעל אותה מבחוץ, נסו לדמיין את עצמכם מבקשים מהאשה שלכם להסתגר בתוך ארגז? גם אם זה יהיה חשש נפשות היא תענה: תהיה יצירתי, תחפש פתרון אחר.
אלא מאי: אברהם אבינו לא ביקש מיד את בקשתו, אלא הקדים משפט מפתח ואמר לה: 'הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את', אח"כ כבר אפשר לבקש גם להיכנס לתוך ארגז.
זה מזכיר לי סיפור על אברך ירא שמים שביום מן הימים קרא לו אביו הישיש וביקש ממנו לסייע לו בחנות האיטליז שלו כי כוחותיו מתמעטים וגם חפץ שבניו יקבל את העסק לאחר אריכות ימיו ושנותיו.
האברך השתלב בניהול העסק והחל לשרת את לקוחותיו שרובן היו עקרות בית שהגיעו להזמין את הבשר לכבוד שבת קודש, אך דא עקא שהאברך הוקשה בעיניו מאוד על שנבצר ממנו לקיים את דברי המשנה 'אל תרבה שיחה עם האשה', אמנם היו נשים צדקניות שהיו באות ומניחות את הפתק עם ההזמנה וחוזרות כעבור זמן מה לאסוף את הסחורה, אך כדרכו של עולם, היו כאלו שמהרגע שהיו נכנסות עד יציאתן ומרכולתם בידם לא סגרו את הפה לרגע, 'טחון את הבשר פעמיים' 'תפריד את העצמות ותארוז אותם בנפרד' תבחר חלק משובח' וכו' וכו' וכל בקשה לוותה בכמה סיפורים על מקרים שזה לא הגיע כרצונה וכו'.
האברך כבר החל לחשוב לעזוב את המשרה, אך הוא לא יכול היה לעשות את זה לאביו.
החליט האברך לנסוע לשכונה הסמוכה אל האיטליז המתחרה, שם גם היה המוכר אברך ירא שמים ולבדוק איך ההוא מתמודד עם הבעיה.
הגיע אל חנותו והוא רואה שהחנות רוחשת עקרות בית אך כמעט ולא נשמע רחש בחנות.
פנה האברך ולחש למתחרהו: בבקשה, חוס ורחם עלי ותספר לי את הסוד איך הצלחת לשכנע אותן לשתוק?
ענה המוכר: גם אני התמודדתי בתחילה עם הבעיה הזאת וה' העלה בליבי רעיון פשוט מאוד, מילאתי את החנות במראות מכל הצדדים, ומאז אינני רואה אותן ואינני שומע אותן, הן לא בחנות, הן במראות הצובאות.
יש מסר אדיר של שלום בית בפרשה.
כאשר אברך רוצה לבקש מרעייתו רשות לנסוע ל'שבת התוועדות' למשל או ללכת למסיבת חברים (פאברענגען) לדוגמא. בדרך כלל הוא יסביר לה כמה חשוב 'לה' שהוא יסע, הוא יתפלל עבורה או יתרענן שיהיה לה בעל רענן וכו', בדרך כלל זה לא יעבוד, היא לא תקנה את זה.
מה כן יעבוד? בבקשה, אני רוצה לנסוע למירון, זה חשוב 'לי' מאוד, זה יתן לי אנרגיה לכל השנה, אפגוש חברים ויהיה לי נוסטלגיה נעימה.
ע"פ הרוב זה יעבוד ועוד איך.
אשה מיסודה רוצה שהיא תגרום לבעלה שיהיה לו טוב, ולכן כאשר בקשתו נאמרת באופן שזה יטיב עמו, הוא יפעל אצלה.
זה בדיוק מה שעשה אברהם אבינו כשביקש משרה 'אמרי נא אחותי את', מה נימק? 'למען יטב לי בעבורך', דרכך יצא לי טוב, יתנו לי מתנות כלשון רש"י, אוכל לפרוע את חובותי והקפותיי שלויתי בדרך הלוך, והוסיף: 'וחיתה נפשי בגללך'. הוא לא אמר לה 'שלא תהיי אלמנה' 'שלא תסבלי תחת המצרים האכזריים הללו', רק הזכיר את טובתו שיגרם לו בזכות ובגללה.
רעיון זה תקף גם בין חברים ואחים, כמובן שצריך להפעיל שכל ומחשבה לעשות את זה בעדינות.
מסר זה מלמדנו אברהם אבינו ועלינו להשכיל להשתמש בזה והאמת והשלום אהבו.
נ.ב. בפרשה יש מסר מענייני דיומא: בחינת: 'לית מילתא דלא רמיזי באורייתא'
ריב ניטש בין רועי לוט ובין רועי אברהם, רועי לוט לא הקפידו להלביש מסכות, אבל אברהם אבינו הקפיד שילבשו מסכות. אבל מי? הבהמות!
ומה עם בני אדם? גם זה מרומז: 'ואברהם קוביד מאד' אחרי שכבר עבר קוביד, אמר הקב"ה 'המכסה אני מאברהם'? יש כבר נוגדנים, אין צורך במסכה, ואברהם העברי היו לו הרבה נוגדנים כידוע, כל העולם בעבר אחד והוא בעבר השני.
בברכת ושבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.