מאת: חרדי בעולמו
לעיתים אני כותב כאן דברים שאולי משתמע מהם שאיני מחזיק משר התורה. כדי לאזן את הדברים אספר כאן כי אני אישית עֵד ל'מופתים' מדהימים איתו. ולא פעם אחת בלבד הוא הפתיע אותי בתשובות על שלא נשאל, או שענה תשובה מפתיעה לגמרי, שרק כעבור זמן הסתברה כנביאות.
למשל, בפעם שקמה שאלה בענייני חוזרים
בתשובה. המדובר היה בזוג צעירים שהתחילו לעשות תהליך תשובה ביחד והסתבר להם שאסור
להם להיות ביחד, כל עוד לא התחתנו. הדבר היה ניסיון קשה מאוד בשבילם ולא ידעו מה
להחליט. כמובן שהעוסקים בדבר דירבנו אותם מאוד להתחתן, אבל הצעירים היו צעירים
מידי (במושגים חילוניים) והתלבטו.
עברו כמה שבועות ופתאום הסתבר להם שהאשה 'במצב מיוחד'. כאן הדברים הסתבכו עוד יותר. הם שמעו מאנשי התשובה שהפלה זה ממש רציחה ולא ההינו לעשות. סוף דבר הם ביקשו (משום מה) שאני אחליט בשבילם. אני התלבטתי מאוד ולא ידעתי להשית עצות בנפשי, מפני טעם אחד, שהיה כמוס עמדי. ואבהר. על פניו, יש חשש הלכתי של 'מיגו דאפקרא'. כלומר, שחז"ל הניחו שאם אשה הפקירה עצמה כלפי אחד, יש לחשוש שהפקירה עצמה גם כלפי אחרים וממילא, סברתי, יהיה כאן חשש ל'לא ישא אדם מעוברת חברו'.
הייתי בראשית ימי שימושי בשאלות מסוג זה
ולא ידעתי להשית עצות בנפשי. הלכתי להיוועץ באחד הגדולים האמיתיים (ת"ח גדול
מאוד, אבל עם פחות פרקטיקה ויותר אחריות) והוא אמר לי שאינו יודע (גדול אמיתי, כבר
אמרתי) ושכדאי ללכת לשאול את ר' חיים קנייבסקי שליט"א (כמדומני שאז טרם נולד
הנכד שהמציא את 'שר התורה').
הלכתי אליו, פרסתי בפניו את השאלה המורכבת,
והוא ענה לי 'אתה חושב שזה משנה מה שתענה??'. הופתעתי מאוד. הזוג אמר במפורש שהם
רוצים תשובה דווקא ממני ומה שאני אגיד, זה מה שיעשו. אמרתי לו 'כן, הם אמרו שיעשו
מה שאומר'. הוא שנה שוב את תשובתו הקודמת ובזה תם הדיון מבחינתו.
זו היתה אולי הפעם הראשונה שפניתי אליו במשהו ויצאתי משם נסער-עד-כועס. שואלים אותך שאלה של נפשות. יש חשש גדול מאוד שאם לא נענה להם תשובה שהם יכולים לחיות איתה, הם 'יפלו' לגמרי. (הם ציפו שאומר שיתחתנו. זה מה שהכינו אותם כל העסקנים. הם לא הבינו בכלל למה תשובתי מתעכבת). עם מה אחזור אל העסקן שמחכה לי??
כאן המקום להבהיר שהספק האמיתי שלי היה (יש שיאמרו, 'כצפוי') שה'מיגו דאפקרא' הזה לא נראה לי אחוז במציאות דורנו. זה היה נכון בזמנו, שמי שהפקירה עצמה, הפקירה. אבל בימינו לאו בהפקירא עסקינן. הדברים לא נתפסים אצלם כ'הפקר' אלא כדרך העולם, ולא רק שאין כאן מיגו דאפקרא, אלא שאדרבה, לפי העולם בו 'הם' חיים, אסור לה להיות בקשר עם מישהו אחר, כל עוד יש לה בן זוג. אלא שהייתי צעיר מאוד ולא העזתי לפסוק נגד כלל כתוב באין חולק. מהצד שני ברור היה לי שמשהו כאן 'לא תקין' (אולי עוד אכתוב פעם, על החזקות וכדו' שאינם מתאימים למציאות בימינו ועדיין נפסקות הלכות לפיהן. זה דבר שגורם לי צער רב ואודה למי שיאיר עיני בעניין). בחוסר ברירה מוחלט (העסקנים סברו שאם הם לא מתחתנים 'היום', שניהם חוזרים אחורה, ר"ל) אמרתי לחתן אותם (לא התקשיתי למצוא רב שיפסוק כך. אני לא פוסק).
עברו ימים והעסקן מגיע אלי מזועזע כולו. "הם החליטו שנפרדים!". "נשארים 'חוזרים בתשובה', אבל נפרדים". כמעט מיותר לומר שהם לא החזיקו מעמד ויצא מזה רק כאב גדול. בדיעבד הסתבר איפוא שהתשובה שלי אכן היתה 'מיותרת'. מניין ידע הצדיק?? חידה היא בעיני. כעבור שנים, היה לי איתו אותו מעשה בדיוק. זוג תלה דעתו בדעתי, לי היו סיבות-משלי להסס, הגדולים שאיתם נועצתי בשוטף החליטו שזו שאלה לר' חיים והנה, שוב אותה תשובה בדיוק - ושוב אותה נביאות שמוכיחה את עצמה בהמשך בדיוק. מדהים.
יש לי 'מופתים' כאלה עם ר' חיים ושמעתי 'מופתים' גם מאחרים. אבל, זה לא סותר את העובדה שהיו פעמים שהוא אמר לי דברים שממש לא התקיימו. בחלק מהמקרים נהרסו משפחות (לא יודע מה היה קורה בלי עצותיו) והיה לי חבר קרוב, שחלה ב'במחלה שאין אומרים את שמה' ורצה לפרסם מחלתו, כדי שירבו תפילה עליו וינצל, אלא שר' חיים מנע אותו. פעמיים זה קרה בסביבתי. ר' נחום טננבוים (אח של ר' אשר טננבוים, יו"ר ועד הישיבות) 'לא שמע להוראות' והלך מאיש לאיש וביקש שיתפללו עליו והשני ז"ל הסתיר מחלתו (שנודעה לי רק מפגישה מקרית בביה"ח) כי ר' חיים הבטיח לו וכו'.
בעיני, הדור שלנו נסחף אחרי הגירסא של 'אפילו יאמר לך על שמאל שהוא ימין' (הגם שבמקו"א הגירסה היא עם סימן שאלה 'יכול אפילו אם יאמר לך על שמאל שהוא ימין? וכו'') ושייכו את זה למציאות דורנו - מה שבפשטות, אינו.
וכי אם יאמר לך הצדיק להניח מחר התפילין על ימין, תשמע לו?? מותר לך לשמוע לו??.
אבל, אולי עדיפה היסחפות לצד זה מאשר לצד ההפוך.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.