רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 8 באוקטובר 2021

חוויה לא נעימה אבל טוב לדעת מה עוברים בה


א מענטש טראכט און גאט לאכט, אימרה אידישאית ידועה, האדם חושב ומתכנן אבל הקב"ה רוצה אחרת, קיויתי כי עד יום שישי אשוב לכוחות המלאים ולסדר היום הרגיל שלי, ומתברר כי את הטבע אי אפשר לנצח ושיקום לוקח זמן, וכפי שהדברים לא קרו בין לילה כך גם השיקום אינו בין לילה, איאלץ להמתין עוד יומיים לפחות ואז אני מקוה כי אחזור לכוחות המלאים

עשרות שנים שאני סובל מאבנים, אבל תמיד זה הסתדר, הצבע עלה וירד, התרגלתי לזה, למרות שהוזהרתי לפני עשר שנים כי זה מה שיקרה בסופו של דבר, לא טיפלתי בעניין ובסוף זה קרה. כבר חודש שאני מרגיש חולשה הצבע בגופי התחלף, אבל כל עוד שלא איבדתי את הכוחות והכל התנהל כרגיל המשכתי עד אשר בשמחת תורה כבר לא יכולתי יותר. כבר לא הייתה ברירה נבדקתי וגילו כי 3 אבנים נבנו בעורק המוביל לכבד, וזה חוסם את הגישה לכבד ושבועיים הכבד כמעט ולא מתפקד

נשלחתי לרופא מומחה בבית החולים במנהטן, ולאחר כל כך הרבה בדיקות וצילומים הוא הגיע למסקנה כי מדובר בסכנה גדולה כזו שאי אפשר לדחות אותה חייבים לפעול מייד וביום שלישי אחר הצהריים הכניסו אותי לחדר הניתוחים, לאחר עבודה של כמה שעות שבהם הייתי רדום שלשה רופאים עמלו קשות לשבור את האבנים הללו ולפרוץ את הפתח על מנת לחדש את הזרימה.

כאשר העירו אותי הייתי בלי כוחות כלשהן, לקח שעתיים עד שיכולתי ללכת פסיעה עם עזרה. הרופאים לא התרגשו כלל הם רואים זאת כל יום כל כך הרבה פעמים הם אמרו לי זה ייקח מינימום ארבעה ימים ומכאן ואילך זה תלוי בכוחות של אדם. ישנם מי שמחלימים מהר ויש מי שזה לוקח יותר. קיוויתי שאחלים ביומיים אבל מתברר כי אני רק בשר ודם ואת הטבע לא מנצחים, אני זקוק לכל ארבעת הימים כמו כולם ומקווה מאוד ביום שני לשוב לתפקד

למרות המצב הזה כל יום עלה בלוג, ישנם מי שאומרים שאני משוגע במצב כזה עלי לקחת חופש ולנוח, אבל אני לא ירגיש טוב עם חופש, זה לא אני, מעולם בחיי לא לקחתי חופש אני לא יודע מה זה, החופש עושה אותי יותר חולה מאשר פעילות ללא הפסקה שמחיה אותי

זו הפעם הראשונה בחיי ראיתי איך רופאים טובחים אנשים קורעים אותם ממש, הם מתכוונים כמובן לרפואה אבל מי שלא ראה זאת בעבר מזדעזע, ככה הם דרכי הרפואה. זו חוויה מאוד לא נעימה, מרדימים אותך ואתה מופקר בידי צוות של רופאים ומסייעים שעושים בגופך ואינך יכול לשלוט על מעשיהם, אבל זה דרך החיים במצב כזה

אחד הדברים שהדהימו אותי לפני שהם הכניסו אותי לחדר הניתוחים הם החתימו אותי על כל כך הרבה ניירות, ומה שמעניין שאלו אותי שאלות כמו האם כתבתי צוואה, שאלתי אותם לשם מה עלי לחתום על מסמכים כאלו והם אמרו לי כי אחוז היוצאים מזה חיים הוא רק 98 אחוז והאחוז שהטיפול מצליח הוא רק אצל 92 אחוז ולכן הם צריכים להיות מוגנים

בטרם הרדימו אותי ביקשתי מהם להמתין כמה דקות. אמרתי וידוי ושמע ישראל ואז הרדימו אותי, והקב"ה שאוהב אותי עשה שהטיפול יצליח ואצא משם בשלום

העניין הוא, שהטיפול הנוכחי עשה את פעולתו להחזיר אותי לחיים לפעילות בריאה. אבל חייבים להוציא את כיס המרה שיוצר את האבנים וזה אעשה כנראה בעוד כמה חדשים כאשר אשוב לכוחות מלאים

בשבת אברך ברכת הגומל, ומקווה מאוד שהחל מן השבוע הבא נשוב לפעילות מלאה כאילו לא קרה דבר

הסיבה שאיני מעלה בינתיים וידאו בשביל שלא להפחיד את הגולשים, מעדיף שהצבע ישוב לפנים כפי שהיה ואז אשוב גם לעבודה הזו

ובינתיים שבת שלום

חיים שאולזון

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.