גילה שרעייתו היא דוקא אשת שיח נפלאה

מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

 לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 השבוע פגשתי את ידידי בבית הכנסת והיה נראה לי שהוא מופתע ממשהו, שאלתי אותו אם הכל כשורה

ענה ידידי כי היום הוא גילה שרעייתו היא דוקא אשת שיח נפלאה, שאלתי שוב: אתה נשוי כבר מספר שנים, למה בדיוק היום נפל האסימון? ענה לי: האסימון לא נפל, הוואצאפ נפל היום לכמה שעות...

 ובאותו ערב, דוקא בתי המוז'יניקית היתה מוטרדת, כי היא קיבלה את הכבוד ונבחרה ע"י בית הספר להפיק את האירוע המרכזי של השנה, הבית ספר משלם את כל חומרי הגלם, אבל הילדות, בנות ה-15 צריכות בעצמן להקים את כל הפרויקט והופתעתי לשמוע שהן עמדו במשימה ועשו פיגומים והדביקו וחיברו וכו' והכל על מכונו, נשארה רק בעיה אחת, באמצע ההצגה שיציגו מחר, אמור להשתלשל מהתקרה בגובה 3 קומות, שלט עגול עם הסמל והסלוגן והבנות בחריצותן כבר הכינו את השלט מחומר קל אך אין להן פתרון איך לתלות את זה ומה הטכניקה.

הן ניסו כמה נסיונות כושלים והמצב על הקרשים. וקבוצת הבנות נבוכה.

בתי ניסתה מוצא אחרון ואמרה לבנות כי אביה יש לו חוש לזה 'כלבוניק' או 'הענדי מען' באנגלית, וחייגה אלי לסלולרי לשאול במלא הדרך ארץ אם יוצא לי לעבור ליד בית ספרה לבדוק אם יש לי מה להציע להן.

בקיצור: הגעתי, בדקתי, אמדתי, מדדתי, קפצתי לחנות חומרי בנין הקרובה לקנות חבלים ואזיקונים וגלגלת ועוד כהנה, רצתי הביתה להביא מקדחה ופטיש ומסור וכו', חזרתי לבי"ס, טיפסתי על סולם בגובה קומה וחצי שהוצב על 4 כסאות כדי להגביה עוד טיפה, מתחתי את היד במקסימום, הכנתי את התשתית, ואז התברר כי עדיין חסרים לי כמה פריטים קטנים להשלים את המשימה, אך השעה כבר היתה 12 בלילה ואין חנות פתוחה בשעה כזו.

בדקתי בגוגל שהחנות הכי מוקדמת באזור פותחת כבר ב-6 בבוקר והבטחתי לביתי חגיגית כי מחר בבוקר אחר תפילת ותיקין (6.58 הנץ החמה, עדיין שעון קיץ כאן) בעזהי"ת אשעט אל האולם להשלים את המלאכה.

7.30 כבר הייתי בחנות, השלמתי ציוד ויצאתי אל המשימה והתחלתי לעבוד, לא לפני שהסטתי את הוילון שבין הבמה לאולם, כי בתי עדכנה אותי שבשעה 8.30 הבנות מתפללות שם שחרית עד 9.15.

ולמה אני מבזבז את זמנכם עם כל הסיפור הזה?

רק כדי שתבינו איך הגעתי למקום הזה לשמוע את מה שהתחולל שם בטבעיות, מה שלא ידעתי ולא הייתי ער לזה בחמישים שנותי עלי אדמות וזה גרם לי מחשבות והרהורים שאני חפץ לשתף אתכם בזה.

ב-8.30 כאמור, התמלא האולם בנות שהתיישבו על כסאות, הס הושלך באולם ואז התחילה הרצאה בת 10 דקות, המרצה תיארה בנועם ובציוריות את הזכות שיש לנו לעמוד לפני המלך וכמה אנחנו מאושרות ומובדלת מכל העמים וכמה כוחה של תפילה וכו'.

חשבתי לי, מה יום מיומיים שמוסרים להן הרצאה כזאת? זה לא היום הראשון של החורף? כבר שבוע יש בית ספר?.

שאלתי אח"כ את ביתי מה פשר ההרצאה הזאת? ובתי לא הבינה את שאלתי. 'כמו כל יום' מספרת לי בתי 'לפני שחרית ולפני מנחה נותנים לנו הרצאה קצרה', שאלתי אותה: וכל יום אותו ענין? 'לא' ענתה 'כל יום חומר חדש, רעיון מסויים, ווארט קצר, סיפור וכו' וזה מועיל מאוד.

סיימתי את המלאכה ויצאתי מהורהר, למה רק הבנות זוכות לכך, למה בישיבות ובתתי"ם לא משכילים להחדיר את הדבר הנפלא הזה, אין פלא למה יש כ"כ הרבה בעיות בשלום בית שהאשה מגיעה להקים בית, יציבה ומוכנה להמשיך את המסורת ולצערה מגלה מולה כלי ריק שלמד הרבה תורה אך לא הכין את הכלים והיסודות להשתית בית ולעשות פירות.

נזכרתי באימרה, שהאברכיות בגייטסד שולחות את בעליהן לעבוד, כדי שהן תוכלנה להמשיך ללמוד, והבנתי שזאת לא בדיחה.

הגמ' אומרת: 'המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה לפני ארי' ונשאלת השאלה: למה דוקא ארי, ולא שאר טורפים ומזיקין?

והתירוץ: כי הוא מגיע הביתה וגוזז צפרנים ברצף והיא שואלת אותו, למה אתה לא גוזז בדילוג (ב'ד'א'ג'ה) כמופיע בהלכה? והוא מחויר, מעולם לא ידע על הלכה כזאת והוא מתחמק באלגנטיות ועונה לה: 'אני נוהג על פי אר"י' וכן בכל פעם שמתגלה בורות וחוסר ידיעה מצידו הוא עונה 'על פי ארי' ולכן זה ככופתה לפני ארי דייקא.

הענין תפס אותי, מפני שיש לי חלום ישן לקיים מנין שבו יגיעו לפני הזמן וכל יום אחד המתפללים יביא רעיון ויעורר בנועם על המעמד הגדול שאנו ניגשים אליו ואין בית מדרש בלא חידוש.

יה"ר שיתקבלו תפילותינו לרצון ובזכות נשים צדקניות ניגאל במהרה גאולת עולם.

בברכת שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין