לימוד זכות על הציבור החרדי

 

לכבוד "החרדי בעולמו"

איני נכנס לוויכוח איתך, למרות שזהו תחביב יהודי וותיק, בין השאר מפני חוסר הזמן ואי וודאות בנוגע לתועלת. אני רוצה רק להאיר הערה קטנה, ברשותך, אחרי שאני חושב שרבים מהקוראים מרגישים ג"כ כמוני, ומקווה שתקבל בהבנה. ניגש ישר לנקודה. מה אתה חוזר ומציע? להיצמד לאמת. ובכן אני מקבל דעתך, בא ניצמד אך ורק לאמת. לא לשכתב את ההיסטוריה, באופן שמתאים לי, לפי התזה שאני רוצה לבנות. בדרך כלל אלו שתוקפים את ההיסטוריונים הם בעצמם משכתבים במידה רבה ביותר, והם אלו שהכי משנים ומייפים לפי צרכם, ומוסיפים וממציאים ככל העולה על רוחם, אז מה להם להלין על אחרים? ודו"ק ואכהמ"ל.

ובכלליות על כל ההערות שכותבים עלינו על הציבור החרדי, בין על מי שנולד כזה או שהצטרף אליו בהמשך, לענ"ד צריך להבין דבר אחד, וזה צריך להיות נקודת המוצא בכל הדיון, כל המצב העולמי בכלל, ובפרט היהדות והחרדיות של היום הכל זה מצב של "בדיעבד", והרי כבר פסק החזו"א ז"ל שאין כיום דין מורידין וכו' וכולם שוגגים כיון שלא רואים אותות ומופתים. וכן כבר לפני 150 שנה צעק הקאמרנר "נשבע אני וכו' שכולם אנוסים גמורים", וכן ברמב"ם ועוד, וכל עוד אנו בגלות ובחרדה  קיומית על עצם השרדותינו אין אנו במצב של "לכתחילה", וכנגד זה אין הרבה מה לעשות, אלא לקבל את המצב כמות שהוא, ולנחם את עצמינו שאנו נמצאים בתוך הסתר, ולא בתקופה הכי יפה שלנו. ולכן מי שרוצה להמשיך בקיום התורה והמצווה, אינו יכול לעשות חשבונות של כבוד, האם אנו נמצאים במצב מכובד או לא. אלא העיקר להיצמד אל האמת. 

אבל גם באמת צריך להבין שיש הרבה דברים אמיתיים ויש שקרים, ואין זה אומר בשום פנים ואופן שכל מה שמקובל – שקר, וכל מה שתמוה – אמת, מה שבטוח נכון שתמיד יש את הממורמרים שמנסים לטעון שכולם טועים אך ורק קבלו דעתי, אין שני דעות אם השני לא חושב כמוני – הרי הוא שוטה וכויפער (אגב, מה ההבדל בין כויפער, לכופר? שמא ליצנות ורצינות?), ואם הוא חושש ממשהו הרי הוא כבר אמר, כל חוסר הדיוק הזה, מראה רק על "הכללה", עושים סטיגמה, וזהו – המלאכה התקצרה אפשר לתקוף ולגבב בלי דין וחשבון, נו מילא. העיקר שנהיה באחדות, ונעקור את השנאת חינם כלפי מי שהכי קל לשנוא אותם, החלשים, אלו שכל חייהם על קידוש ה', ההפך ממי שלא חס על כבוד קונו שעובר עבירה בסתר, ואומר אין שכינה מצויה כאן! ומי רואני ומי יודע ממני!..

ואודות החרדה הגדולה אודות העיוותים השיבושים והליקויים שכביכול חברתינו -החברה החרדית - מלאה בהם (שלפי האמת אם נחשב באחוזים, כלפי החברה האנושית כולה, אין לנו במה להתבייש), תרשה לי ברשותך לצטט את חז"ל: "כי ה' אלוקיך ברכך", יכול אפילו אתה יושב ובטל. תלמוד לומר "בכל מעשה ידך", אם עושה אדם הרי הוא מתברך, ואם לאו אינו מתברך. מהו "ידע לכתך", הילוכך, לכלוכך, צערך בפרנסתך. עם ישראל צועד כבר אלפי שנה, דור דור ודורשיו, ומנהיגיו, אבל אנחנו לא לבד. יש עין רואה שמלווה אותנו, ויודע את הילוכך וצערך, וכן גם את לכלוך, כל אותם הייסורים שאין להם פשר, שגעונות ומשוגע'תן שאין אפשרות לקבלם בהבנה וכ"ש שלא באהבה, הן מצד המנהיגים או המונהגים, כפי שיש בכל חברה אנושית, העצה להתמודד עם חוסר הנוחות היא בהדי דכבשי רחמנא למה לך! הנח להם לישראל! כבר הרבה ראיתי במהלך שנות חיי, מה שאני כעת יכול לומר לך ממה שראיתי עד עכשיו, הכל מסתדר בסוף, והכל מתקדם לכיוון האמיתי שלו, בין אם נחרד חרדה גדולה ובין אם נתעלם לחלוטין, לוקח זמן והכל נהיה יפה ומתוקן יותר ויותר. תן לבורא לנהל את עולמו ואל תחרד יותר מדי! ולסיכום: לענ"ד תפקידנו בעולמינו כאנשים חרדים, א. לעשות את שלנו (מצוות עשה ול"ת) בתמימות ובאמונה ב. לאהוב את מה שאנו עושים ג. לדאוג לכל השאר...

ולסיום אצרף שיחה נאה ששמעתי מא"א שיחי', שאמר לי בצעירותי "רוצה אתה לשמוע את הדברים הכי חשובים בעולם, הקשב לשיחתם של זקנים", ובפרטיות כשאתה רואה חסידים ואנשי מעשה כשמשוחחים ביניהם, אין דבר שישווה לערך השיחה ואפילו נשמעים כדברים של מה בכך, "ורק תועלת תשאב מזה". אבל קושיה אחת הייתה לי, ותבעתי להבין, מה באם הזקנים החשובים והיקרים אינם מדייקים במעט או הרבה, הרי יכולים להינזק מזה. אבל אח"כ הבנתי, שמי שמקשיב הוא בדרך כלל חכם, והחכם יודע לסנן ולהבין מתוך הדברים מה אמת ומה שקר, מה תועלת ומה להיפך, ואילו מי שעלול להינזק, ממילא לא מקשיב וא"כ בוודאי לא יינזק. ואאחל לכולנו שנוסיף לעולם רק אור קדושה ואהבה, כי זה כל האדם, הולך ואור עד נכון היום, וה' יברך את עמו בשלום. בברכת חודש טוב לכל הקוראים.

אחד הקוראים