רבי יואל הרבי שביקש להציל את העמי הארצים

מי שילמד את שנותיו של רבי יואל זצ"ל מסאטמאר ובמיוחד את מאבקיו ימצא דברים מאוד מעניינים, כאשר הנסתר היה רב מן הגלוי, הוא עשה ואמר אבל  התכוון למטרות שעליהם דיבר פחות, הוא הגיע לארצות הברית עם ציבור גדול שלא היו תלמידי חכמים, והמעט שהיו העדיפו את בן משפחתו הרבי מקלויזנבורג. המאבק ביניהם היה על רקע זה, הוא לחם בו ירד לחייו עד שגירש אותו מוילימסבורג ועלה לארץ ישראל. הוא ריכז סביבו את התלמידי חכמים ואין זה פלא מדוע קלויזנבורג כל כך עסוקה בלימוד הש"ס. לעומת זאת רבי יואל שהכיר את הסחורה שיש לו השקיע במה שטוב לעמי הארצים אלו לשבת ולהעמיק אינם מסוגלים אבל לצעוק ימח שמו לזה הם יהיו טובים, וכתב את 'על הגאולה ועל התמורה' שכל עניינה הוא לאותו ציבור של עמי הארצים שצריך משהו במה להתקיים, ומאז במקום לעסוק בעסק התורה והחסידות הם מתעסקים עם הפגנות צעקות קללות חירופים וגידופים שבכך התמחותם

אבל, לאידיאה כזו אין הרבה מה למכור ובמיוחד בזמנים ומצבים עדיניים. קחו לדוגמא את האיסור שלו ללכת לכותל המערבי. 'העדה החרדית' שראתה בו את רבם והאמינה במשנתו לא קיבלו את האיסור שלו, ופרסמו כי אין כל איסור ללכת לכותל המערבי למרות שהרבי מסאטמאר התנגד לכך. ולא רק הם, אפילו התלמיד שלו הרבי מ'תולדות אהרן' זצ"ל הורה לחסידיו ללכת לכותל המערבי. הוא עצמו לא הלך מפני שלא יכל ללכת נגד רבו, אבל לציבור שלו אמר כי אין כל איסור והם יכולים ללכת

מדוע 'העדה החרדית' והרבי מ'תולדות אהרן' ואחרים שהיו מתלמידיו לא קיבלו את ההוראה הזו? מפני שהבינו את מצבו. הוא צריך סחורה עם מה להחזיק את אנשיו. ב'עדה החרדית' לא היו זקוקים לכך מפני ששם היו יהודים תלמידי חכמים שלא היו רצים בוקר וערב להפגנות. הם אף חלקו על נטורי קרתא הרואים בהפגנה תורה ועקרון גם אם זה לא ישפיע כלל. 'העדה החרדית' שגם היא בעד הפגנות הולכת באמצע, מצד אחד לא לסטות משיטתו של רבי יואל אבל מאידך גם לקחת בחשבון את החורבן שזה עושה

שימו לב מה קרה ל'עדה החרדית' מאז מינתה את רבי יואל לרבה של ירושלים, היא הלכה והתדרדרה עד כדי שלא הצליחה להנפיק מתוכה רב אחד רציני שיכהן כרבה של ירושלים מטעמם, הם ברוב השנים הביאו רבנים מחוץ לארץ, וגם כך התדרדרה קשות, הארגון שלכאורה היה צריך להיות בירושלים הגדול ביותר מפני שהם שם הכי הרבה שנים, דוקא הם קטנים בהרבה מכל הציבורים האחרים שהלכו והתפתחו. ומסיבה אחת ויחידה. כל האחרים עסקו בלימוד התורה והחסידות ובעבודה חיובית, ואילו 'השיטה' של רבי יואל עסקה בשלילה בלצעוק 'ימח שמו' ולקלל וזה הרחיק הרבה מאוד. מי שילמד מה קרה לילדי אותם מי שמקורם מאנשי' העדה החרדית' הם היום בצד האחר, הם העדיפו את החיוב על פני השלילה

רבי יואל כתב שני ספרים, אחד לתלמידי חכמים ואחד לעמי הארצים, מטרתו היתה לשמור עליהם שלא יתדרדרו. הוא האמין כי מי שיבא אחריו יקלוט את המסר ויבנה המשכיות הבנוי על אדני התורה והיראה, תלמידי חכמים שירבו תורה בישראל. אבל מעשית זה הצליח בקטן, הרוב הגדול של חסידי סאטמאר העדיפו להישאר בעלי בתים, הצליחו במסחר אבל לא בנו המשכיות תורנית וחסידית. ההיפך, הם לעגו לכך, טענו כי בטלה תורת החסידות, ומה שנותר הוא רק לצעוק 'ימח שמו' לחרף ולגדף את מי שרק אפשר, ולהרבות בהפגנות, גם כאשר אין על מה ימציאו משהו, כי אחרת אין כל הצדקה לקיומם

רבי יואל התכוון לטוב הוא רצה להבטיח כי הדור השני של אותם העמי הארצים כבר יילכו בדרך הנכונה והישרה, במילים אחרות הוא ביקש לעבור את דור המדבר ולבנות דור חדש שיבין כי החירופים הגידופים הקללות היומיומיות אינו הדרך וכי עדיף להשקיע בתורה וחסידות. אבל מה שקרה בפועל, התורה של סאטמאר היא חירופים וגידופים קללות ודומיהם. וכאשר מי חלילה לומד 'דף הומי' הוא זקוק לתשובה וחרטה על מה שעשה. עדיף לעבור את העבירות הכי חמורות וחלילה להיכשל בללכת לכותל המערבי

מספרים על יהודי ירושלמי שאמרו לו לנסוע לעיר שיש בה הרבה סאטמארים שם יוכל לקבץ נדבות להכנסת כלה, אבל כשבא לבקש כסף הוא נשאל האם אתה הולך לכותל המערבי וכשהשיב כן, היו מי שלא נתנו לו כלום והיו מי שנתנו לו כמה דולרים בודדים, הוא לא הצליח. הוא נכנס לאדמו"ר מטאהש וסיפר לו מה שקורה והוא נתן לו עצה. הוא הוציא את הספר 'על הגאולה ועל התמורה' ולמד עמו פרק, ואמר לו, מעתה כאשר ישאלו אותך אם אתה הולך לכותל תאמר כי מאז שלמדת 'על הגאולה ועל התמורה' לא  דרכה רגלך בכותל ותראה כמה שיתנו לך, וככה הצליח וחזר לארץ עם סכום שיכל לחתן את בתו

סאטמאר היום מפולגת בכמה קהילות, ומספר תלמידי החכמים שבה יחסית קטן ביחס לקהילות אחרות, היו מי שביקשו לתקן תיקון גדול, ועדיין מקווים כי יצליחו בעתיד לעשות סיבוב נכון כזה שיעדיפו תורה וחסידות על פני קללות חירופים וגידופים

חיים שאולזון