מאת: חרדי בעולמו
עדיין קשה להתייחס לגופם של דברים. אירוע
בו נקטפים עשרות אנשים וילדים, אינו קל לעיכול. לא לחינם טורח הרב נויגרשל לנסות
ללמוד אותנו 'מה אומרים בעת כזאת?' (ותשובתו: לא אומרים, שותקים). זה אכן מצב
שלמוח ולרגש היהודי קשה לעכל על מה עשה לנו השם ככה.
אם נסמוך על נסיון העבר , לא יקח הרבה זמן והרבנים הדרשנים ינכסו את זה איש איש למקצועו ולהרגלו. זה ידרוש שהדבר נעשה כעונש על האינטרנט, זה יאמר שהעונש הוא על סמארטפון, וכו' וכדו'. כל אחד לפי תחומי עיסוקו ופרנסתו (לפעמים זה מצחיק לחושב שיש אנשים שזו פשוט פרנסתם).
אבל, מי שאינו אך ורק הולך-עדר (מי שהוא כן כזה, מוזמן לוותר על השורות הבאות ולהמשיך לפוסט הבא) מן הסתם מתקשה להשקיט נפשו. זו הפרעה וצרימה נפשית מתמשכת ואין סופית. כל הזמן אתה מוטרד ממשהו ולא תמיד אתה בכלל מצליח לשים אצבע ממה בעצם חוסר השקט הנפשי שלך.
זו אינה הפעם הראשונה שאנחנו מתקשים להבין דברים. לרוב, ימצאו רבנים ואפילו עסקני ציבור שידעו ליחס אסון כזה או אחר לעבירה כזו או אחרת. המכנה המשותף לכל ההסברים הוא אחד: זה איזשהו 'אחר' אשם באסון הנוראי הזה. זה נשים שחובשות פאות, זה חילונים שמחללים שבת, זה דתיים מודרנים שלובשים חולצה כחולה וכדו'. אף פעם - ואני מדגיש: אף פעם! אין לקיחת אשם או אחריות פנימה. כן, יהיו אמירות כלליות ש'צריך להתחזק' והמדקדקים גם יצטטו 'גדול' כזה או אחר שמיקד את ההתחזקות בתחום מסויים (תפילה, לימוד, וכדו'. אגב, מעולם לא ראינו שאיזה אדמו"ר טען שצריך להתחזק בהגעה לטישים, או לאכול יותר שיריים וכדו'. סתם מסקרן אותי למה). קיצורם של דברים" תמיד האשם והצורך לתקן הוא אצל האחר
הקושי היותר גדול שלנו, הוא במקרים שבתוכי תוכנו אנחנו חשים שבעצם האחריות מוטלת לפתחם של מי שאנחנו רגילים לקרוא להם 'גדוילים'. כמובן שאם אתה חסיד של אדמו"ר מסויים, שלעולם לעולם לא תוכל לראות לו חובה, אבל גם בהתייחס למי שאינו הגדול-האישי-שלך, קשה לנו לראות חובה פשוטה לאנשים אלו.
שיהיה ברור. לא טענתי כאן שהאשמה או האחריות למקרה ספציפי זה הנה באחריותם/אשמתם של גדוילים כאלו או אחרים אני רק מציין את העובדה שבמקרה שזה כן כך, אנחנו פשוט לא נוכל להודות בזה
שם, בחוץ, (בעולם החילוני) מתחיל דיון עד היכן אמורה האחריות ללכת לצערנו, המצב 'שם' הוא כזה שמיד הדיון יהפוך לכן ביבי או לא ביבי, אבל כולם מודעים לכך שיש 'אחריות מיניסטריאלית' ובמדינות מתוקנות בחו"ל שרים מתפטרים כאשר קורה משהו נוראי שתחת אחריותם. בארצנו הקדושה האחריות של השר תוכר ככזאת, רק אם השר הוא מש"ס, כמובן.
אצלנו 'פנימה' (בתוך היהדות החרדית) אף פעם לא לקח אף אחד אחריות על שום דבר. כל האנרגיות מופנות תמיד החוצה, להאשים 'אחרים' כאלה ואחרים (חילונים, מן הסתם).
נניח - רק לשם הדיון, להזכירכם - שהאדמו"ר מתולדות אהרן נושא ב'אחריות מניסטריאלית' כלשהי בנושא. האם היה עולה דעתו של מישהו להאשים אותו??? האם מישהו היה מעז להצביע לכיוון של המקום בו צריכה להתחיל הבדיקה? תסכימו איתי שזו כלל אינה אפשרות, נכון?
מה הסיבה לכך שמי שמוגדר 'רב גדול' מוגן
מפני כל ביקורת?
מה הסיכוי שאדם שמוגן מביקורת, אכן יוכל להימנע מטעויות וכשלים?
(אגב, תחת מטריית חוסר היכולת שלנו למתוח ביקורת על 'גדוילים' מתחבאים החכי"ם שלנו, שבאופן אובייקטיבי שווים כולם ביחד בערך חצי סמוטריץ' (הוי לאותה בושה) ותחת 'כסות' זו עושים, ובעיקר לא עושים, מה שבא להם ובעת שמגיע הזמן לתת דין וחשבון בפני בוחריהם הם אומרים 'אנחנו עושים מה שהגדוילים מצווים לנו'. מי ששכח לרגע שהוא בעולם השקר, מוזמן לקרוא שורה זו פעמיים).
חוששני שהדברים עמוקים ויגעים מכדי להמשיך כאן כרגע.
ותן לחכם ויחכם עוד.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.