מאת פישל קדוש
סער בשלו, ממשיך בכל הכוח בדרך הבטוחה להתרסקות.
תסמונת מגרש החניה בפעולה (גם אצל בנט), וכל הסוקרים מדווחים כי סער פריך כולו, ובין 60 ל-75 אחוז מהמצהירים כי יצביעו עבורו, אינם בטוחים כי אכן יעשו זאת וכלל אינם בטוחים שיגיעו לקלפיות.
מי שבשיאו החזיק (בסקרים) עד 24 מנדטים (כמעט שוויון עם הליכוד), נשאר בלי אוויר ונוסע על אדי הדלק האחרונים, ואף אחד אינו יכול להתחייב אם אדי הדלק יספיקו להביא אותו עד מעל אחוז החסימה או מתחתיו.
ההתרסקות המפוארת היא שילוב של כמה מרכיבים מנצחים: 1. סקרי ההשקה של מפלגה מודדים רק טרנד חולף. 2. הופעה חמוצה להפליא, כריזמה מזעזעת ויכולת התחברות של גדר חשמלית.
3. מופע אימים של שנאה אישית ונכונות חשודה ללכת עם השטן כדי לממש אותה.
רק לפני חודש אמר לביבי: ב-24 במרץ אני בא לבלפור להחליף אותך.
4. מחסור חמור באמירה אידיאולוגית. "גדעון" לא יצר רושם שיש משהו בעולם שילחם למענו.
5. קמפיין דהוי, נטול השראה וחף מאנרגיות, שביזבז מיליונים כדי לא לומר כלום, וגם עשה את זה בתיזמון לא נכון: חודשיים לפני הבחירות. כשביבי למשל לא היה כלל בשטח עד לפני שבוע ושמר את כל הכסף לשבועיים האחרונים.
בישורת האחרונה מוצא עצמו סער בלי אוויר, בלי תמיכה (גם תקשורת השמאל המאוכזבת הסירה את חסותה), מסוכסך עם חבריו ומייצר גימיקים עלובים של כביכול התנכלות של הליכוד, שלא יבזבז עליו יריקה ובוודאי לא תחמושת פוליטית כשהוא מבצע הכי טוב את השמדת הערך, בשיטת עשה זאת בעצמך.
עתה הכל מבינים שכאשר ביבי נקט בטקטיקה של התעלמות מוחלטת, עשה זאת על בסיב היכרות מקרוב עם יכולות "גדעון".
שיטה אחרונה: הגבירים השמאלנים שחתמו ערבות צריכים להסתגל למחשבה שיראו חזרה לכל היותר רק חלק מכספם, וגאולה אבן סער, יכולה לחזור מחופשתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.