מרן האדמו"ר הרי"ף גאב"ד מרוקו על גדולתו של האדם שיודע להודות בטעויות שעשה חלק ב'

חלק ב :

ועיין בגמרא (גיטין מא) חזרו בית הלל להורות כבית שמאי, כיון שראו שהם צודקים יותר. וכבר מצאנו ברמב״ם (בהקדמתו למשנה) שהעמיד יסוד גדול על הנהגת הלל וזה לשונו, חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי, כדי להודיעך אהבת אמת והגברת הצדק והאמונה. שהרי אלו האנשים הגדולים, החסידים, המשכילים, המופלגים בחכמת שלמי הדעת. כאשר ראו דברי החולק עליהם נכונים יותר מדבריהם והגיונים יותר, נכנעו וחזרו לדעתו. 

כל שכן וקל וחומר שאר בני אדם, כשיראה שיריבו צודק, שיכנע ואל יתעקש. ועל זה אמרו חכמים ״הוי מודה על האמת״. רצונו לומר אף על פי שתוכל לחלץ את עצמך בטענות ויכוחיות, אם תדע שדברי יריבך הוא האמת, אלא שטענותיך נראות יותר מחמת חולשתו או בגלל יכולתך להטעות, חזור לדבריו וחדל להתווכח עכ״ל. 

והנה דברים אלו מפחידים את הרעיון, כמה האדם חייב לעבוד על עצמו. וראינו לפני יותר מעשרים שנה מעשים שהשאירו בנו רושם קשה ומפחיד, בדיין ״והוא רחום יכפר עוון״ אשר שמע מאחיו, שהוא כעין רב, שמי מקהילתו בחו״ל נפטר אביו, ולפני הטהרה נישק את ידי אביו. 

והיה שם רב גדול מארץ ישראל ואמר לו, שאסור להסתכל בפני המת וזה לא טוב. ראינו איך אותו רב, מעשה שטן נכנסים בו, ואיך שובר ומקלל וקורע, למה העירו לאחיו, הזדעזענו ולא למדנו. 

ואחרי כן בענין ״משיב הרוח ומוריד הגשם״ בדרום אמריקה שהזמנים הפוכים, האם לומר כארץ ישראל או לומר כל הזמן דבר אחד או על פי מנהג הזמן במקום. ושוב ראינו איך גאון ישראל הרב עובדיה יוסף זצוק״ל, שלא היה שני לו בדורות האחרונים מרבנו ה״בן איש חי״ לא קם אדם גדול בתורה כמוהו. 

זוכרים אנו את בבא מאיר ובבא סאלי מדברים וממתיקים סוד עליו, על גדולתו בתורה. היו אבותי אומרים, לא קם בישראל גדול כמוהו בהלכה ובידיעת התורה. ואבותי הקדושים החזיקו בו הרבה בהלכה. 

ואותו רב נכנס למלחמה על ״משיב הרוח ומוריד הגשם״ וסתר את דברי חכמים וחזר ושוב סתר ומחלוקת. ואז הבננו שיש אנשים שחיים מהמחלוקת ושורש נשמתם יונק וחי מהמחלוקת, ובלי מחלוקת אין להם חיים. 

וכל אדם יש לו יניקה מדבר מסוים ויש אנשים שהחיות והיניקה שלהם זה מהמחלוקת. וכאשר אין מחלוקת, לא משנה מה, הם ממש כמתים. 

והנה כל דבר האדם יכול להביא ראיה להצדיק. וכבר היה בבית מדרש של רבי מאיר תלמיד, שהיה מטהר את השרץ. ובפילפול אפשר להביא ראיות לכל דבר, אבל להביא ראיות זה לא אומר שאתה מאמין בזה וזה ההלכה. 

וכך מצאנו במוצאי שבת צריך שלושה כוכבים ושירגיש בליבו. לא מספיק שלושה כוכבים, צריך גם הרגשת הלב. לא מספיק שתביא ראיות לדבר, אתה צריך גם הרגשת הלב. ויש אנשים שההרגשה היא רק מחלוקת כל היום. 

והנה הרמב״ם אומר ז׳ דברים בחכם ומודה על האמת, וחילופיהן בגולם. אם כן, אדם שלא יודע להודות על האמת, בפי הרמב״ם נקרא גולם. והנה המהר״ל מפראג בספרו ״באר הגולה״ (באר השישי) מביא את הגמרא (ערובין י״ג), מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן, מפני שנוחין הן ועלובין הן ושונים דבריהם ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהם. 

והנה קשה, משום שבעלי ענוה הם הלכה כמותם, הרי זה לא מספיק, צריך לדעת את ההלכה ולפסוק כמו שצריך. אלא בגלל הענוה שלהם והפשטות, יורדים הם לעומק ההלכה ויש להם סיעתא דשמיא גדולה להגיע לעומק הדין ע״כ. 

והינה ראינו מובא, שאם אדם כתב או הדפיס דבר תורה ונפל שם טעות לא ימחקו, אלא יסמן שזה לא נכון ויכתוב ליד את מה שנכון. ומדוע, כי יש אנשים ששורש נשמתם עקום והם יונקים מהעקום, ואחרי כן התיקון שילמדו ישפיע על הנשמה שתתישר. (אנחנו לא נהגנו כן) 

ולכן נקפיד לחיות חיים של חרטה, חיים של הודאה על האמת. אבל לא להודות על האמת מהפה ולחוץ, אלא להודות על האמת מעומק הלב, משורש הנשמה. וזה הכח של יהודי, להודות על האמת. אנשים שמתעקשים ולא יודעים להודות על האמת ונלחמים על הטעות שלהם ואחרי כן בונים חבורות חבורות להצדיק את האמת שלהם, בריא וטוב לאדם לא להיות בחבורה כזאת. 

ובאחד הימים בא אלינו חתן מיוחד, תלמיד חכם ובעל מעלות רמות, וסיפר לנו שהתחתן ושם לפנינו בעיה מסויימת והוסיף שהכלה אין אצלה הודאה על האמת, היא תמיד צודקת וכולם ארורים ורשעים, גנבים וגזלנים, אבל רק היא ובית אביה ואמה צודקים. בצרוף הארבע מינים יחד אמרנו לו מוטב להתגרש ולהתחיל חיים חדשים, מאשר לחיות חיי מרור כל החיים וכך להרוס לשניים את החיים. 

יש אנשים שרק סוג אחד יכול לחיות איתם, סוג של נכנע לכל דבר. ומוטב לטובת שניהם שכל אחד ילך לדרכו. וכך עברו ימים והחתן שמח שמחה גדולה, שדבר זה היה לטובה ולברכה. 

יש אנשים שלא יודעים להודות על האמת. ומי שלא יודע להודות, זו מידה קשה ביותר ונובעת מהרבה בעיות מורכבות בנפש ובעבודת השם, ומרמזת על פגמים קשים שחייב האדם לדעת שזה תולדה, ויש אבות נזיקים קשים אחרים. 

הקבה ירחם וימתק את הדינים וינהג איתנו לפנים משורת הדין,

יאשיהו יוסף.