דבר תורה לפרשת נצבים

ברשות אדוני הגאון המשפיע הדגול פמ''מ כש''ת הרב מוהרח''ש שליט''א

מאת יהודי פשוט

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל:

בספרי הדרוש נמצאים מוסרים גדולים הנסמכים לפסוקים שבתחילת פרשה זו. ונתחיל במידת הענוה והנמיכות שיולכו אל כל הטוב והנאצל שבמידות הטובות בעיני אלוקים ואדם : שנדע כי יציבתנו לפניו ית' היא בסוד  כולכם דהיינו כללותנו שבאחדותנו, ונשתוקק להיות כוללים עצמנו בכלל ישראל סבא כקטן כגדול, ואבא ע''ה היה אומר לי כי בחיר האבות יעקב אבינו ע''ה רמז כבר עניין זה ליוסף הצדיק שחפץ בתיקון מעשי אחיו באמרו לו: לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן כלומר שתפעל לקרב לבבות אחיך שיהיה לבבם תמים זה עם כתומת הצאן שבעדר.. והשי''ת הזהירנו בתורתו בכו''כ מצוות ואזהרות שלא נשנא את אחינו בלבבנו ונאהב רעינו כמונו ויורנו בכו''כ אופנים למנוע מהם הצער ההפסד והנזק ברו''ג ולהיטיב עמם בכל הטוב והנעים הנמנע מהם ככל אשר יהיה לאל ידינו כמבואר בספר החינוך.. כי אם נתדבק במידות אלה נהיה לו לעם גוי אחד בארץ הניצבים לפניו בבחינת כלכם לפני ה אלוקיכם.. וידועים דברי החכם אריסטו שאמר כי מעלת השלם עולה בהרבה על ערך הפרטים שמחברים אותו.. והמכיר בטבע הנהגת הכלל יודע בסוד כח האגודה והאחדות כי לקיבוץ קטן יש השפעה גדולה לאין שיעור וערך מאשר להמוני בודדים נפרדים.. וראיתי בספרו של אחד מחכמי המוסר האחרונים שאמר שכאשר אנחנו מרגישים דחיה וגועל בראותנו פחיתות וגנות ר''ל בזולתנו נהיה חוקרים בעצמנו (זיך פארהערן בלע''ז) ושואלים-האיך הייתי מסתכל בו בזה לו היה מקורב לרשות או עשיר מופלג מאוד שאני וביתי יכולים להפיק תועלת גדול ממנו.. ואז נשווה בנפשנו את עוצם התועלת שתהיה לנפשנו והחן והברכה שנשא מאת ה על אהבתנו הפשוטה שנאהבהו על אשר הוא אחינו היהודי ובשם ישראל יכונה.. אז בוודאי תשנה הסתכלותנו עליו.. וכך מובא כבר בסה''ק תומר דבורה: ירגיל עצמו להכניס אהבת בני אדם בלבו, ואפילו הרשעים, כאלו היו אחיו ויותר מזה, עד שיקבע בלבו אהבת בני אדם כולם, ואפילו הרשעים יאהב אותם בלבו, ויאמר מי יתן ויהיו אלו צדיקים שבים בתשובה ויהיו כולם גדולים ורצויים למקום, כמאמר אוהב נאמן לכל ישראל, שאמר "ומי יתן כל עם ה' נביאים" וגו'. ובמה יאהב, בהיותו מזכיר במחשבתו טובות אשר בהם, ויכסה מומם, ולא יסתכל בנגעיהם אלא במידות הטובות אשר בהם, ויאמר בלבו אילו היה העני המאוס הזה בעל ממון רב, כמה הייתי שמח בחברתו, כמו שאני שמח בחברת פלוני, ואילו הלבישוהו הלבושים הנאים כמו פלוני, הרי אין בינו לבינו הבדל, אם כן למה יעדר כבודו בעיני, והרי בעיני ה' חשוב ממני, שהוא נגוע מדוכא בעוני ויסורים ומנוקה מעון.. ובפירוש האלשיך על תהילים על הפסוק 'כי יודע ה' כתוב בזה''ל: יודע ה' - ומשפיע על דרך צדיקים, ואין רשע בישראל שלא בא להטהר באיזה זמן, ואז מסייעין אותו והבא לטהר..  ובמדרש שמואל אמר על דברי נתאי הארבלי באבות-ואל תתייאש מן הפורענות: כלומר אף על פי שציויתיך שלא תתחבר עמהם מכל מקום אם יבא להם פורענות הצילם, וכענין שאמר הכתוב "כי תפגע שור אויבך", ואמרו רז"ל בפרק אלו מציאות שברשע מדבר, כי זה משלימות הנפש וגם הוא קרוב להחזירו למוטב, וזהו פירוש "ותפלתי ברעותיהם" וגו'..ע''כ  ועל התפילה שאנחנו מתפללים לפניו ית' בימי הרחמים והסליחות מצאתי בדרשות החתם סופר: אחז"ל במס' ברכות שצוה ר"א הגדול לתלמידיו הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום על ברכי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים יראה הכל סובב על התכלית לפני מי אתם עומדים לפני ממ"ה הקב"ה וכתוב בחובת הלבבות שכשיעמוד בתפלה יקח לבבו איך עומד לפני ב"ו הגדול ממנו ושרגיל לקבל ממנו טובה ומכ"ש לפני שר ומושל ומכש"כ לפני מלך ומזה ישער שפלותו וגדולת הקב"ה ית"ש ע"ש. ולמדם שיזהרו בכבוד חבריהם ואיך ינהגו כבוד זה בזה כל א' לפי מדרגתו ומשם ילמדו לפני מי אתה עומד בתפלה וגו'. והנה ביום ר"ה יום הדין הגדול והנורא ראוי מפני אימת הדין והכנעת שפלת עצמו ועמידתו לפני ממהקב"ה להיות ירא וחרד וללמוד מב"ו שעומד לפני שר וזקן וכנ"ל וכן הי' ביום הברית שהעבירם מרע"ה בברית שהי' יום נורא ואיום אמר להם מרע"ה אתם רוצה אשר אמרתי לכם לא נתן לכם לב לדעת ועינים לראות אתם נצבים היום ביום הזה הנורא לפני ה' אלקיכם דעו לפני מי אתם עומדים וקחו מוסר עמידתכם לפני ראשיכם זקניכם ושוטריכם פירש"י החשוב חשוב קודם אם לפני ב"ו כך לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה.. ועל הכתוב: .. שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה מצאתי לפני זמן לא כביר מרבינו החתם סופר (ועכשיו טרם הצלחתי למצוא הקטע בתוך אריכות הדרושים בפרשה זו ובדרשות הסמוכות) שאמר שאזהרה זו תרמוז כנגד הרשעים הערומים שאומרים שלום יהיה לי  כי מה לי ומריבות ולשם של איש מדנים בשעה שאני יכול למלא תאוותי להזיק ולצער כשאני בשלום ובטוב עם הבריות, אלא שאת השי״ת אי אפשר לרמות..  והאמת עד לעצמו באלה שעליהם נאמר: לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא ישחיתו..  שיעמידו פני אנשי השלום אוהבי הבריות עד שרוב בני אדם חושבים שהקמצנות האנוכיות וההתנשאות הם מומם המולד בם או מורשתם מבית אבא אבל הם בעצם עצמם טובים ביסודם, והרעים ברעתם ירגלו בחלקלקותם בצפונות עסקי הבריות ובקרבם עמל ואון להטיל בהם את ארס רוע לבבם, כמו להלעיג בעיניהם את ערך הבנתם ולהמאיס עלהם את עמל פרנסותיהם וגם לפגום בחן בניהם וחתניהם לוקחי בנותיהם בכל מיני טריקים ושטיקים של שאלות תם חברתיות קריצות עיניים עקימות שפתיים וחצאי הברות ושתיקות שכולם שווים לרעה להפר שלוותם ולערער את שמחת חייהם, כמו שנאמר בספר משלי: אדם בליעל איש און הולך עקשות פה/קרץ בעיניו מלל ברגלו מרה באצבעתיו/תהפכות בלבו חרש רע בכל עת... ורש''י פירש באיוב: חורשי און - מכינים האון במחשבתם כחורש מכין האדמה ואחר כך זורעים העמל .. והגר''א בפירושו לספר משלי כתב: בבוא רשע בא גם בוז - כשבא רשע לבית המדרש אינו בא אלא לשמוע מי שטעה בכדי שיבזהו .. ועם קלון חרפה - וכשבא לבית המדרש קלון ונבזה בא עמו מיד שמחרפם בפניהם תיכף ומיד.. ע''כ.  ומבהילים הם דברי הפסיקתא על הכתוב בתהילים: חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך - א"ר אלעזר בן פדת בשם ר' יוסי בן זמרא ראה כמה קיפח לוט הרשע את אברהם הצדיק מן הדיבר, שכל זמן שהיה לוט דבוק בו לא הסיח הקב"ה עם אברהם, כיון שפירש לוט הימנו קפץ הדיבר על אברהם, שנאמר וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו.. אז בוא וראה עד היכן שהדברים מגיעים, כי גם אאע״ה שהיה נביא וידיד השם ית״ש ומפרסם אלוקותו בעולם לא ניצל לגמרי מנזקי קרבתו לרשע.. ומובא במדרש הגדול  על הנאמר ברבקה: ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה... בא וראה מה גרמה ברכתם של רשעים שהיתה עקרה עשרים שנה, מכאן אמרו ברכת הרשע קללה.. ואני עבדכם חוזר ומזהיר את בני שיחיו ואומר להם: לו רק ידעתם עד כמה שרגשותיו וכל עניינו של האדם מושפעים מסביבתנו הייתם חוששים ממזיקי עלמא בצורת אדם מאיר פנים היושבים לצידכם בביהמ''ד יותר ממה שאתם מפחדים מליסטים מזוינים הבאים בחושך.. ואילמלא דמסתפינא הייתי אומר לפענ״ד זהו סוד נזקי העינא בישא הנוראים מאוד, כי האדם באשר לבו רע יזיק בעצם הסתכלות עיניו וגם בכל חוש מחושיו והדברים עתיקים.. והנה אחרי שהארכתי בנזקי רע הלב כיסוד שייסד רבינו האב''ע בסדר הקללות והברכות. כי באריכות גנות הרע בין יבין בעל הנפש את אשר לפניו, כמו שמצאתי בשם מוהר''ן מברסלב בזה''ל: דע והאמין שאם אתה יכול לקלקל אז אתה יכול לתקן.. ולא עוד אלא שמרובה מידה טובה ממידת הפורענות ת''ק פעמים ובפינו ובלבבנו לעשותו..  כי כח עצום ניתן בעינינו ובפינו ולבבנו להעלות ולרומם את חברינו לפסגות ההצלחה ברו״ג אם רק נקנה מידות העין הטובה והלב הטוב, כי בכח מבט חם מילה טובה ואפילו רק ליטוף של ידידות על כתף חברינו אפשור לחולל גדולות ונפלאות לפקח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ישבי חשך. ואבא ע''ה שלא נתברך בעושר ונכסים ידע לעשות חסדים טובים גם באין אומר ודברים, ובימי השבעה בא אנשים זקנים ושפכו דמעות על תום עיניו ותנועות כף ידו שאמרו חביב אתה עלי ידידי אני שמח בך מברך אותך ומתברך בך.. ונתפלל לפניו יתברך בימי הרחמים שיחוס עלינו ויישר כל עקמומיות לבבנו, נבקש מרפא לנפש חברינו וירפא גם לנו בהיותנו נדבקים בבוראנו בהשתדלותנו במידותיו עד שנהיה לכלים המוריקים טובה וברכה על כל סביבותינו ונהיה לעטרת תפארת ביד ה' צינורות להשפעת הרחמים החסדים והישועות דעתיקא קדישא לטוב לנו כולנו ולהחיותו כהיום הזה.. ולסיים  בברכה יקרה שמצאתי בדרשות רבינו החת''ס: ואנו מתפללים בס' חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך ב"י לחיים טובים ולשלום והפי' בס' חיים של ברכה ובריאות ושלום שנהי' מרוצים בכל דבר ולא יהי' מחלוקת במחשבותינו לבקש דבר אחר מאשר יתן לנו ה' ברצונו ומ"מ יהי' פרנסה נזכר ונכתב בכל זה לצורך חיים טובים של תורה ועוה"ב שיהי' כל הנ"ל הכנה לזה. עד כאן לפרשת נצבים ב.י.ל.א.ו