אני אברך חסידי לא חסיד סאדיגורא ולא חסיד של אף חסידות אחרת ב"ה.
למדתי
בישיבת רוזי'ן בצעירותי, הייתי נכנס מידי פעם לאדמו"ר בעל ה"עיקבי אבירים"
להנות מברכתו ומעיצותיו, וכך הגעתי להיות מתפלל בבית המדרש, הייתי נהנה
מהשקט ומהנועם של האברכים, מהבעלי תפילה היפים כמו האחים כהן, ר' הרשל
הלוי ז"ל ועוד, היום כשאני רואה את השנאה היוצאת אל מול האח הבכור בעיקר
ואל מול הרבנית, אני שואל את עצמי אם הרבי האבירי ים היה קם עכשיו מקיברו
ורואה את ההתנהגות הזו, האם הוא לא היה תופש את אותם מחרחרי ריב ומעיף אותם
לכל הרוחות ואומר להם "אתם אל תדאגו לכבוד שלי אני יכול להסתדר לבד עם
העניינים המשפחתיים שלי - אתם תשבו ותלמדו ותעשו אתם את מה שדרשתי ממכם"
ההתנהלות הזו שחסידים מרשים לעצמם להתעלל באנשים הכי קרובים לרבי הקודם
שלהם, מראה שהם לא באמת אוהבים אותו, אלא אוהבים את עצמם, והמלחמה שלהם
איננה על מה שהרבי רצה, "כי כמו שהרבי זצ"ל רצה שבנו הקטן ימשיך אותו,
באותה מידה ואולי יותר הוא רוצה שלא יתעללו במשפחה הקרובה שלו, ואם חסידיו
פועלים אחרת הרי הם יצאו מכלל חסידיו באותו רגע.
אני בכל מקרה כבר לא חוזר בל"נ לשם, כי אין לי מה לחפש במקום של פילוג ושל שיסוי.
סאדיגורא הייתה חסידות לתפארת מקווה שתחזור להיות כזאת בקרוב ממש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.