שלום וברכה מורי ורבותי!
וברוכים הבאים לשעת חינוך הילדים שלנו, וליתר דיוק, חינוך ההורים.
אחד
מהדברים אותם רוכש הילד מילדותו היא רמת אמונה, כלומר, ילד שבגדלותו מספר
לכם עד כמה הוא מאמין באלוקים כאשר חברו מספר עד כמה הוא איננו מאמין
חלילה, השורשים הראשונים ניתנים לו בזמן שאבא שלו או אמא שלו החדירו בו את
האמונה או את חוסר האמונה.
גם בתפילת העמידה אנחנו אומרים: "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב", למה אנחנו צריכים להזכיר את שמותיהם של אבותינו בתחילתה של תפילת העמידה?
אלא מה? אומר לך הקדוש ברוך הוא: "איך
אתה יודע שאני אבא שלך? איך אתה יודע שאני האל הגדול, הגיבור והנורא? אך
ורק בגלל שאבא שלך אמר לך את זה, ואבא שלך יודע את זה אך ורק בגלל שאבא שלו
אמר לו את זה".
למה?
כי אבא לעולם לא ישקר על הבן שלו. ישנם אבות לא נורמליים, מצינו בדורות
האחרונים גם אבות ואמהות שרצחו את ילדיהם, אבל זה מחוץ לתמונה, ההגיון,
הנורמליזציה היא שאבא לא משקר על בנו לעולם.
זה
לא אומר שאם לא אמרת לבן שלך חלילה וחס שאין אלוקים, רק אז הוא יצא כופר,
זה אומר שגם אם אתה יותר מידיי מסביר כל דבר בדרך הטבע, אתה לאט לאט דוחה
את הבן שלך מכחה של האמונה.
כי
אם אתה מסביר לו שאתה לא מצליח בחיים בגלל שאתה משתייך לעדה מסויימת, אם
אתה מסביר לו שאין לכם זיווגים הגונים במשפחה בגלל בעיה משפחתית כלשהי או
שם רע שנטלה עליך ילדותך, או כל דבר אחר, אתה באותו רגע אומר כביכול: "זה לא משמים, זה משהו שקורה בארץ".
אבל אם הילד שלך ישמע אותך אומר: "לא הצלחתי כי זה היה רצון ה', הצלחתי כי זה היה רצונו של הקדוש ברוך הוא וכל מה שיש לי זה מאיתו יתברך", בטבעו של הילד כבר תהיה האמונה, ואיתה הוא יגדל ועמה הוא יצלח כל משבר.
שמים לב לכל מי שיוצא מפינו ליד הילדים, וזוכים לילדים מדהימים, קדושים וטהורים.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.