"היום בתניא" יום ה' ה סיון (המשך הפרק "חנוך לנער" עמ' עו)
"והנה ענין אהבה זו":
את האהבה הזו השנית (האהבה הטבעית שדובר עליה לעיל) רצה משה "ליטע בלב כל ישראל" (בהבעתו במספר הפסוקים המצוטטים כאן מפרשת "ועתה ישראל", שבחומש דברים סוף פרשת "עקב") - ואף שאהבה טבעית זו, נמצאת בירושה מאבותינו אצל כל יהודי, הנה, מצד עצמה, מסותרת היא האהבה אצל היהודי, ומשה רצה לטעת את האהבה באופן שהיא תהיה גלויה בלב.
על אהבה זו נאמר "חנוך לנער על פי דרכו", ועליה שיך לומר שהיא בגדר של "מצוה וציווי".
ובאופן כללי יותר, יש לצין, כי אהבה זו מביאה לקיום כל המצוות, גם אצל מי שהוא נער ובעל "מוחין דקטנות".
...
"אהבה (שהיא) עשויה בלב":
בעוד ש"אהבה בתענוגים", היא אהבה המשולבת בתענוג (כשהוא מתענג באלוקות ללא כל כפיה שכלית). הנה, בסיום דבריו על האהבה השנית, הטבעית, אומר משה רבנו עליו השלום "אשר אנוכי מצוה אתכם לעשותה", שאהבה זו תהיה "עשויה (וכפויה) בלב, על ידי הבינה והדעת בדברים המעוררים את האהבה".
שכן גם עם אהבה טבעית זו (הנטולה רגש של תענוג). בכח היהודי לפעול את כפית נפשו הבהמית ולקים את כל מצוות הבורא בפועל ממש.
...
"ואהבת" כציווי:
נקדים, שבאופן כללי על רגש שבלב לא שיך לצוות. מי שיש לו את האהבה אינו זקוק לציווי, ומי שאין לו את האהבה לא יועיל הציווי. ומסביר המגיד ממזריטש, שהציווי הוא לא על עצם האהבה, אלא על ההתבוננות המביאה לאהבה.
ואדמו"ר הזקן מוסיף, שהוראת התורה באומרה "ואהבת את ה' אלקיך", מוסבת על הציווי לעורר את האהבה השנית, הטבעית המסותרת. ולא על האהבה הראשונה, האהבה בתענוגים המוזכרת לעיל.
שכן, את האהבה בתענוגים אין האדם מעורר ומוליד, אלא אם הוא זיכך את חומריותו כראוי, הרי שאז מעצמה מתפרצת בקרבו אהבה זו כ"שלהבת העולה מאליה". ובמדרגה גבוהה יותר, היא ניתנת מלמעלה כמתנה לצדיקים - כך שלא שיך לומר על אהבה זו "לשון ציווי ומצוה כלל" (להתבונן בדברים המעוררים את האהבה, ואף שהיא אהבה נעלית אינה נכללת בהוראת התורה "ואהבת").
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך.
בתודה ובברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד מחבר באור התניא "משכיל לאיתן" ועשרות ספרי "חסידות לעם", שניתן להשיגם אצל מפיצי תורת חב"ד.
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. ולעילוי נשמת אמה, חמותי מרת פרידה לוין ע"ה נפטרה ג' שבט תש"פ. יהי זכרן ברוך.
"והנה ענין אהבה זו":
את האהבה הזו השנית (האהבה הטבעית שדובר עליה לעיל) רצה משה "ליטע בלב כל ישראל" (בהבעתו במספר הפסוקים המצוטטים כאן מפרשת "ועתה ישראל", שבחומש דברים סוף פרשת "עקב") - ואף שאהבה טבעית זו, נמצאת בירושה מאבותינו אצל כל יהודי, הנה, מצד עצמה, מסותרת היא האהבה אצל היהודי, ומשה רצה לטעת את האהבה באופן שהיא תהיה גלויה בלב.
על אהבה זו נאמר "חנוך לנער על פי דרכו", ועליה שיך לומר שהיא בגדר של "מצוה וציווי".
ובאופן כללי יותר, יש לצין, כי אהבה זו מביאה לקיום כל המצוות, גם אצל מי שהוא נער ובעל "מוחין דקטנות".
...
"אהבה (שהיא) עשויה בלב":
בעוד ש"אהבה בתענוגים", היא אהבה המשולבת בתענוג (כשהוא מתענג באלוקות ללא כל כפיה שכלית). הנה, בסיום דבריו על האהבה השנית, הטבעית, אומר משה רבנו עליו השלום "אשר אנוכי מצוה אתכם לעשותה", שאהבה זו תהיה "עשויה (וכפויה) בלב, על ידי הבינה והדעת בדברים המעוררים את האהבה".
שכן גם עם אהבה טבעית זו (הנטולה רגש של תענוג). בכח היהודי לפעול את כפית נפשו הבהמית ולקים את כל מצוות הבורא בפועל ממש.
...
"ואהבת" כציווי:
נקדים, שבאופן כללי על רגש שבלב לא שיך לצוות. מי שיש לו את האהבה אינו זקוק לציווי, ומי שאין לו את האהבה לא יועיל הציווי. ומסביר המגיד ממזריטש, שהציווי הוא לא על עצם האהבה, אלא על ההתבוננות המביאה לאהבה.
ואדמו"ר הזקן מוסיף, שהוראת התורה באומרה "ואהבת את ה' אלקיך", מוסבת על הציווי לעורר את האהבה השנית, הטבעית המסותרת. ולא על האהבה הראשונה, האהבה בתענוגים המוזכרת לעיל.
שכן, את האהבה בתענוגים אין האדם מעורר ומוליד, אלא אם הוא זיכך את חומריותו כראוי, הרי שאז מעצמה מתפרצת בקרבו אהבה זו כ"שלהבת העולה מאליה". ובמדרגה גבוהה יותר, היא ניתנת מלמעלה כמתנה לצדיקים - כך שלא שיך לומר על אהבה זו "לשון ציווי ומצוה כלל" (להתבונן בדברים המעוררים את האהבה, ואף שהיא אהבה נעלית אינה נכללת בהוראת התורה "ואהבת").
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך.
בתודה ובברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד מחבר באור התניא "משכיל לאיתן" ועשרות ספרי "חסידות לעם", שניתן להשיגם אצל מפיצי תורת חב"ד.
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. ולעילוי נשמת אמה, חמותי מרת פרידה לוין ע"ה נפטרה ג' שבט תש"פ. יהי זכרן ברוך.

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.