פעם ביקשו תלמידים להקליט את שיעוריו של הרב שלמה וולבה, וסיפרו לו שיש להם מכשיר הקלטה שמפסיק להקליט בזמן השתיקות, וכך חוסך זמן ואנרגיה. הרב וולבה לא הסכים שיקליטו אותו כך ואמר: "בלי השתיקות – לא תבינו את השיעור. השתיקות הן חלק חשוב ממנו".
בפרשת השבוע, לפני שמתחיל הפירוט על נושא הקורבנות, מסופר שבין דיבור לדיבור, בין הוראה להוראה שקיבל משה מאלוקים, היו שתיקות. וכך כותב רש"י: "ומה היו הפסקות משמשות? לתת רווח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין עניין לעניין".
רווח להתבונן. איזה ביטוי יפה. אי אפשר "לירות" עלינו מידע ברצף, גם אם הוא חשוב וקדוש, ואולי בפרט אם הוא חשוב וקדוש. צריך לתת לנו פסק זמן, הפסקה, מרווח, כדי להפנים ולחשוב, כדי להתבונן.
איש למלצר: המסעדה שלכם מאוד נקייה. מלצר: איך אתה יודע? איש: למרק שלי יש טעם של סבון.
התרימו פעם חסיד סאטמר למוסדות קבר רחל והוא שאל מי רחל הזו ניסו להסביר לו שזאת אישתו של יעקב והאמא של השבטים והוא לא הבין מי היא. עד שהסבירו לו שהיא האמא של רבי ישעיה מקסטירר ואז הוא בטחחח ופתח את הארנק שלו לרווחה,
שנורר ממאה שערים הגיע לברוקלין, נכנס לשטיבל למנחה.
תוך כדי שמונה עשרה של לחש, הוא נאנח לכיוונו של הגביר: "אוי, ותן שכר טוב..."
לא חלפו יותר מכמה שניות והשנורר שומע - "ולירושלים עירך ברחמים תשוב
שלושה אבות נזיקין: המצה והסופגניה ואזני המן. לא ראי זה כראי זה - שזה מרובע וזה עגול וזה משולש.
הצד השוה שבהן שדרכן לילך ולהזיק, ותחילתן שלוה וסופן יסורים.
והחכם עיניו בראשו שלא ימלא כרסו מהן, שהן נראים כאוהבים בשעת הנאתן, ואין עומדים לו לאדם בשעת דחקו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.