על מנהיגים שלא קמו

מאת יהודי פשוט

אמר ריש לקיש פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה דכתיב אשר שברת אמר לו הקב"ה למשה יישר כחך ששברת.. ורש''י מפרש: שביטולה של תורה - כגון שמבטל תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה זהו יסודה כלומר מקבל שכר כאילו יושב ומייסדה ועוסק בה שנאמר אשר שברת ולא אמר ליה בלשון כעס שמע מינה הסכימה עמו דעת השכינה כשביטל תורה ושיברן כיון דנתכוין לטובה: אך במה שאמר בסוטה: א"ר יוסף מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא תורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא.. משמע שתורה מגינה ומצלה אף בשעה שאינו עוסק בה ואף לא במצוות. ולי הקטן נראה בפשיטות הדברים שאין ספק שהמבטל מללמוד תורה ברבים משום מצוות שמירת הנפש כתורה הוא עושה ולא עוד אלא שתהיה תורתו מגנת עליו ומצלתו.. ונוראות היפוך הדבר בגמרא במסכת עבודה זרה: תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו אמר לו חנינא אחי (אחי) אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך אמר לו מן השמים ירחמו אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש וגו'.. ובואו ולא נרמה את עצמנו, אף דקיי''ל כרב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.. וכן תפס הרמב''ם למעשה, אבל מכאן עד לסגולות התורה רחוקה היא הדרך ובוודאי שאין רוב רובם של לומדי התורה שבימינו בכלל הדברים הרבה שבמשנתו של רבי מאיר שמנה בעוסק בתורה לשמה..  ובאשר למצוות לא תסור בזמננו רבו חקרי לב ואני הקטן ראיתי פעם בספרו של הרב דיכובסקי משנת תשע''ד שניסה לברר עניין זה, אמרתי לבני שמוטב היה לו למחבר לו משך ידו מנושא זה כי הוא דומה עלי כמבקש להשכיב ענק בעגלת תינוק.. ועוד יותר הייתי מתמיה עליו אחרי שהזכיר את הלכות סנהדרין שביד החזקה, כי משם במשמע שאחרי שאבדנו את הגרש''ז אויערבאך ולא קמו בנו יהודים כרבי איסר זלמן וחבירו מורו הרב בנגיס וכמובן הרב מטשעבין עניין זה הוא היום בבחינת מזמור שיר לעתיד לבוא הילכתא למשיחא, ודי אם אעתיק דבריו הקדושים שם: (פרק ב')  ח. וכל אלו הדברים מפורשין הן בתורה:  הרי הוא אומר "אנשים חכמים ונבונים" (דברים א,יג), הרי בעלי חכמה אמור.  "וידועים--לשבטיכם" (שם), אלו שרוח הבריות נוחה מהם; ובמה יהיו אהובים לברייות, בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ומשאן ודיבורן בנחת עם הברייות. ח  ולהלן הוא אומר "אנשי חיל" (שמות יח,כא; שמות יח,כה), אלו שהן גיבורים במצוות ומדקדקים על עצמן וכובשין את יצרן, עד שלא יהיה להן שם גנאי ולא שם רע, ויהיה פרקן נאה.  ובכלל "אנשי חיל" שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד גוזל, כעניין שנאמר "ויקם משה ויושיען" (שמות ב,יז).  ומה משה רבנו "עניו" (במדבר יב,ג), אף כל דיין צריך להיות עניו. ט  "יראי אלוהים" (שמות יח,כא), כמשמעו.  "שונאי בצע" (שם)--אפילו ממון שלהם אינן נבהלין עליו, ולא רודפין לקבץ הממון:  שכל מי שהוא "נבהל להון . . . חסר יבואנו" (משלי כח,כב). י. "אנשי אמת" (שמות יח,כא)--שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן, אוהבין את האמת ושונאין את החמס, ובורחין מכל מיני העוול. יא  [ח] אמרו חכמים, שמבית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל, ובודקין:  כל מי שמצאוהו חכם, וירא חטא, עניו, ושפוי, ופרקו נאה, ורוח הברייות נוחה הימנו--עושין אותו דיין בעירו.  ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית, ומשם מעלין אותו לפתח העזרה, ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול ע''כ מבדרי רבינו.. אז בואו נא אחי ונשנן הדברים: ובמה יהיו אהובים לבריות? בזמן שיהיו בעלי עין טובה (גוטינקע נשמות בלע''ז) ונפש שפלה (צוגעלאזענע בלע''ז) וחברתן טובה (איינגענעמענע שמועסערס בלע''ז) ומשאן ודיבורם בנחת עם הבריות (האבן צייט פאר יעדן בלע''ז) וכו' וכו'  איני רוצה לגלוש חלילה להקנטות אישיות ודי במקצת מהמדובר לפשוט שעל מנת להיות ראוי להיקרא מורה ומנהיג הדור ישנם קריטריונים מוצקים וברורים מעבר לטיטולים בעיתונים פוליטיים כמו יתד נאמן. 

יהודי פשוט