שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו.
בעיירה מרוחקת בעבר ניגש אדם למנהל בית העלמין וביקש לרכוש שני קברים, אחד לו ואחד לרעייתו, אבל הוא ביקש בקשה מוזרה.
הוא ביקש שהקבר שלו ושל רעייתו יהיו בשני קצוות בית העלמין: "קבור את אשתי הכי רחוק שאפשר ממני", ביקש אותו אדם.
מנהל בית העלמין ניסה להבין אבל לא קיבל תשובה. הוא רשם את זה בטאבו, הוא רשם את שני הקברים לאחר שקיבל תשלום משני קצוות בית העלמין.
אבל שבוע לאחר מכן הוא ראה בשוק את רעייתו של אותו רוכש קברות. הוא ניגש אליה ואמר: "קשה
לי מאוד לומר לך, אבל קשה לי יותר שלא לומר לך, בעלך רכש שני קברים, לך
ולו", האשה אמרה שהיא יודעת מזה, "אבל את יודעת שהוא רכש את שני הקברים
בשני קצוות בית העלמין? המרחק ביניכם הולך להיות כמעט קילומטר!".
היא הייתה מופתעת, היא אמרה לו שהיא לא שמעה על זה, והיום בארוחת הערב היא חושבת שזה יהיה הזמן המתאים ביותר לשוחח על כך עם בעלה.
היא נגשה לבעלה ושאלה אותו: "בעלי היקר! מדוע ביקשת להתרחק ממני כל כך לאחר מותנו?", אמר לה הבעל: "אני כבר לא מסוגל לשמוע אותך", אמרה לו האשה: "אבל בקבר אני הולכת להיות בשקט, מה מפריע לך?".
אמר לה הבעל: "השקט שלך זה הדבר הגרוע ביותר שיש לי, הוא גרוע הרבה יותר מהצעקות".
מורי ורבותי!
לפעמים האשה או הבעל אומרים: "מה אתה רוצה? לא דיברתי מילה נגד, לא עשיתי שום דבר! פשוט שתקתי!", השקט הזה הוא שקט שגרוע הרבה יותר מהצעקות.
אנחנו
בני זוג, יש משהו שמפריע לנו? אנחנו אמורים לדבר על כך, אנחנו אמורים
להעלות אותו על השולחן, אולי לא בשעת כעס, לא בשעת התפרצות, אבל ברגע שזה
קצת מצטנן, לבוא, לומר סליחה, להעלות את הדברים, ולדאוג שהם לא יקרו מחר
שוב פעם.
השקט הזה הוא שקט שגרוע הרבה יותר מצעקות.
ברכת אהבה ואחווה שלום ורעות ושותפות בחים ובמוות לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.