שלום וברכה מורי ורבותי!
ישנו פסוק במשלי (כט, יז): "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ", תייסר אותו ורק בזכות זה הוא יתן לך נחת.
זה מקביל לפסוק (איוב יא, יב): "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד", כלומר, כל אדם נולד בתור חמור קטן, אם תיישר אותו הוא יהיה אדם הגון, ואם לאו, מחמור קטן הוא יהפך להיות חמור גדול.
"חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ" (משלי יג, כד) מי שחושך את שבטו, חושך בפשטות את המכות מהבן הצעיר שלו, הרי שהוא שונא אותו.
ממשיך הפסוק, "וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" (שם).
מה זאת אומרת? מה רוצה מאיתנו האלוקים? האם באמת אנחנו אמורים להשניא את עצמנו על הילדים? אנחנו אמורים לחבוט בהם ולייסר אותם יום יום ושעה שעה?
התשובה היא חד משמעית לא!
וגם אם היו דורות שזה היה נכון לגביהם במקצת, בדורינו זה מאה אחוז לא נכון.
שבט יכול להיות שבט של מכות ויכול להיות שבט של לשון.
ואוהבו
שחרו מוסר, זה אומר שאתה אמור לדבר עם הבן שלך ולא לחבוט בו, החבטה אמורה
להיות כביכול במילים, משהו שמיישר אותו, משהו שמעניק לו את דרך הישר, דרך
האמת והטוב שבה הוא אמור לדבוק.
על
הפסוק (שם כב, ו) "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" גם כי יזקין לא
יסור ממנה לימדו אותנו רבותינו שעל פי דרכו של הנאה צריכים לחנך אותו ולא
על פי הדרך שלך כהורה, כי אם אתה מחנך אותו לפי המושגים שלך, הרי שהוא בכלל
לא מצליח להבין מה אתה רוצה ממנו, ורק מרוב פחד הוא יעשה את מה שאתה רוצה,
כאשר הוא יגדל הוא לא יבחר באותה דרך.
לעומת זאת, אם אתה חונך לנער על פי דרכו, אז גם כי יזקין, כאשר הוא יהיה ברשות עצמו, לא יסור ממנה.
כי הוא אוהב את הדרך, הוא מבין מה טוב בה, והוא חי ונושם את צוף הדבש שניתן בירכתיה.
מורי ורבותי!
אך ורק אהבה, אך ורק חיבוקים ונשיקות, אך ורק מילים טובות הם אלה שמביאים לנו את מיטב בינינו, את אלו שיהיו מנהיגי דור העתיד.
ברכת הצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.