החיזוק היומי - הרב אליהו רבי

שלום וברכה מורי ורבותי!

מצד אחד אנחנו אומרים כל הזמן שילדים זקוקים לאהבה, לחום, להבנה, לחיבוק, לחמלה, ומצד שני אנחנו יודעים שילדים בלי גבולות הם ילדים מסוכנים לחלוטין.

כל ילד זקוק שיהיו לו ארבעה קווים אדומים שהוא ידע שמם לא חורגים לא ימינה ולא שמאלה, לא קדימה ולא אחורה.

אז איך אפשר לשלב בין שני הדברים הסותרים הללו?

מצד אחד להיות האבא הטוב והמטיב "אברהם איש החסד"- אהבה ללא מצרים, ללא גבולות, ומצד שני להיות ההוא שגם יודע להעמיד גבולות, האם אין סתירה בין השניים?

התשובה היא חד משמעית לא רק שאין סתירה, אלא אי אפשר לזה בלא זה.

אם הבן שלך מרגיש ערער בערבה שהכל מותר לו ואין משהו מסוכן או אחר שאסור לו לעשות, הרי שהוא חושש כל הזמן שאולי הוא עושה משהו שעלול להוביל אותו לאסון, כי הרי אבא לא אמר לו מה אסור לעשות, אבא לא הציב לפניו גבולות, תמיד הוא יחשוש, תמיד הוא יפחד.

אבל כאשר הוא יודע שאבא אמר לו: "יש לך מטר על מטר או קילומטר על קילומטר שבתוכם אתה יכול לעשות כפי יכולתך וכפי רצונותיך, רק שמעבר אליהם לא עוברים", יודע הילד שבתוך המטר הזה הוא יכול להיות שמח ומאושר.

אבל המטר הזה או הקילומטר הזה אמורים להיות משהו לפי הממדים של הילד, לעולם לא מציבים גבול שילד איננו יכול לעמוד בו, לעולם לא עושים משהו שילד מתקשה להבין עד כמה הוא טוב.

יושבים עם הילד, מסבירים לו את הגבול ונותנים לו הסבר מפורט על כל דבר: מה מותר ולמה מותר, מה אסור ולמה אסור, כך שגם אם מגיעים למשהו שלא ניתן להסביר לילד, הוא כבר יודע שאחרי כל ההסברים של אבא גם את המשהו שהוא לא מסביר לי, אני סומך עליו שהוא יודע מה שהוא אומר.

הגבולות חייבים לבוא במקביל לחום ולאהבה ולהיות כאלה שילד יכול להבין אותם, לקלוט אותם ולהכיל אותם, ורק אז מגיעים לחינוך המושלם והמדהים שמפריח לנו בנים מדהימים ומיוחדים שינהלו את הדור הבא טוב יותר אפילו מאיתנו בעזרת השם ובישועתו.

ברוכים תהיו!