שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת תרומה.
והפסוק (שמות כה, ב) אומר : "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי".
רק שניה!
אם יש לפעמים איש שכבר ליבו נדב אותו והוא רוצה לתרום, מה זה "תקחו את תרומתי"? האם הוא לא אמור להביא את התרומה לבד? אנחנו אמורים לקחת לו אותה? מי שמנדב מליבו לא צריכים לקחת ממנו את התרומה.
מה התשובה?
אין
אדם בעולם שאין לו יצר שאומר לו: "אל תוציא כסף מהכיס שלא לצורכיך ולצורך
הנאותיך". גם אדם שיש לו הרבה כסף וגם אדם שיש לו הרבה הרבה מאוד כסף, עדיין אדם כזה שומר את כספו בחיקו ומתקשה להיפרד ממנו.
גם כאשר הלב באמת רוצה לתת, הידיים לא מצליחות לעשות את זה. מישהו צריך לבוא ולסייע בעדך, ולכן פסקו רבותינו הקדושים (כתובות מ"ט ע"ב): "כופין על הצדקה", משתמשים קצת באלימות מילולית, קצת באלימות רגשית, בכדי לשכנע אותך לתרום.
למה? האם אין די בנדיבות הלב?
התשובה
היא לא, הלב שלך נחלק לשניים, יש לך את יצר הטוב ויש לך את יצר הרע. היצר
הטוב רוצה שתשפיע טוב על אחרים, ויצר הרע רוצה לעצור את זה כי הוא לא רוצה
שיהיה לך טוב, כי זהו תפקידו בעולם.
מה צריך לעשות? לסייע בעדך לעשות זאת.
כל אדם שמבין את זה, לא ממתין שיגשו אליו, לא ממתין שיבקשו, אלא
מחפש בעצמו היכן הוא יכול לתרום, היכן הוא יכול לעזור, היכן הוא יכול
לסייע בגופו ובממונו, ולקיים את הצו האלוקי הנפלא הזה של להיות שותף בצרתם
של אחרים, להיות שותף בטובתם של אחרים, ולהיות שותף בפרויקטים שחשובים לבורא עולם יום יום ושעה שעה בעולמינו זה.
זהו אחד מהמבצעים הקשים ביותר בחיים, אבל מי שמצליח בו זוכה להרבה מאוד שפע, להרבה מאוד ברכה, ולהבין בסופו של תהליך עד כמה זה היה משתלם.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ, ומה לא?
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.