שלום וברכה מורי ורבותי!
אם
אנחנו רואים ילד בעל פנים זעופות, או לחלופין אפילו ילד שאין לו שמחת
חיים, האם אנחנו מגדירים אותו בתור ילד ללא שמחת חיים, או בתור ילד עם בעיה
חמורה שדורשת פתרון?
התשובה היא, יש כאן ילד עם בעיה חמורה שדורשת פתרון!
ילד לא אמור להיות עצוב,
ילד לא אמור להיות מצוברח, ילד אמור להיות בעל שמחת חיים עשרים וארבע שעות
ביממה, שבעה ימים בשבוע, שלוש מאות שישים וחמישה ימים בשנה.
גם אם רבו איתו החברים מהמשחק, גם אם נצחו אותו בשחמט, דמקה, או כל משחק חשיבה אחר, זה אמור לחלוף כעבור מספר דקות.
החיים
של ילד אמורים להיות רווים בהנאה, בצחוק, בכיף, במשהו שאומר: "אין עליך
שום עול והתפקיד היחיד שלך הוא לחייך למבוגרים ולקבל מהם צביטה בלחי".
מה גורם לילד שלפנינו להיות יותר מידיי מצוברח? מה גורם לילד שלפנינו להיות יותר מידיי רציני, יותר מידי עסוק, יותר מידי חושב?
יש כאן בעיה, או שההורים בטעות מחדירים לה עד כמה העולם הזה גרוע ועד כמה העול של החיים שמונח על כתפי ההורים לא מונח רק עליהם אלא גם עליו, או שהמורים בבית הספר אינם משכילים להבדיל בין העול של הלימודים לעול של החיים, והילד חושב שלהכין שיעורי בית זה משהו שאמור להפיל עליו את התקרה חלילה, או שיש לו איזה חבר או מישהו חיצוני שממרר לו את החיים?
לא עוברים לסדר היום, כי ילד חייב להיות מרוצה ומחוייך יום יום ושעה שעה, ואם הוא לא כזה, זה דורש טיפול, ולאחר טיפול נראה את כל ילדינו שמחים, מאושרים ומרווים אותנו רק נחת ורב טוב כל הימים,
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.