פדופיל שאינו הולך לטיפול אין רחמים עליו

השבוע התמודדנו שוב עם השאלה מה עושים עם פדופיל ופדופילית שעשו מעשים קשים, האם להגיש תלונה במשטרה. בבני ברק נמצאו רבנים שהחליטו להגיש תלונה נגד מורה שמקורה ממשפחה מכובדת בעיר וזאת למרות שמדובר במעשים שנעשו כבר לפני זמן, כאשר אחד אחר נשפט לשלש שנות מאסר על רקע דומה אחר. והשאלה היא כיצד ניגשים לנושא איך מחליטים להגיש תלונה במשטרה, והאם מותר היה לשתוק כל כך הרבה זמן אך ורק מפני שלא רוצים לפגוע במשפחה מכובדת, האם השיקול הזה קיים במצבים כאלה

חבל שזה לקח כל כך הרבה זמן, וחבל עוד יותר שאין כללים ברורים בכל מקום כאשר מי מתלוננת או מתלונן על שעשו עמו דבר כזה, כיצד מבררים שאכן מדובר בתלונה אמיתית ולא בדמיון או משהו שנראה רק ככזה אבל אינו דומה למי שעושים זאת מתוך מחלה, וכאשר מתברר כי אכן הללו עשו כך כיצד מטפלים בנושא, האם פונים קודם לרבנים ואחר כך למשטרה או קודם למשטרה, ואם הרבנים אינם מגישים תלונה האם מותר להמשיך לשתוק מפני שהרבנים משתיקים או שעלינו לתבוע מאותם רבנים הסבר למעשיהם

במקרה שלפנינו השתיקו את אחת הפרשיות הקשות אך ורק מפני שביקשו לשמור על כבודם של מי שלא אכנס כאן לפרטים מפני שלא בהם אני דן כאן אלא בענין עצמו. אין דבר כזה דין למי שהסבא היה אדם גדול ודין אחר למי שהוא מפשוטי העם. כאשר עוסקים במי שעשו מעשים מגונים במיוחד כשמדובר בישיבות ובתי הספר, אין זה משנה אם מדובר באיש או אשה, לכולם דין שוה. אסור לשכוח, מדובר כאן בסכנה שהם מהווים לציבור כולו ולכן אי אפשר לעשות חשבונות כאלו על כבוד מי לשמור כאן

דיברתי בפני קבוצה שביקשו לשמוע איך ניגשים לנושא, יותר נכון איך מטפלים בבעיה כזו שנוצרת במוסדות החינוך ובמקוואות ולצערנו גם בבתי כנסת, שם עשיתי הבחנה ברורה בין מי שמוכן ללכת לטיפול לבין מי שמתנערים וממשיכים במעשיהם. כל מי שיש לו נטיה כזו צריך להיות חכם בעצמו ולחפש טיפול, אבל הבעיה היא שהשכל אז יושן ולכן הוא צריך מישהו שידחוף אותו לכך. ברגע שמי נתפס במעשים כאלו הדבר הראשון ולפני הכל הוא טיפול בכמה מישורים. ראשית להרחיקו מצעירים, לא לתת לו להיות לבד. והאחרת, ללכת לטיפול רפואי ופסיכולוגי. כאשר מי עושה כך מובן מדוע שלא פונים למשטרה. כאן צריך להבין את הבעייתיות של המשטרה, ששם מענישים ולא מרפאים, כאשר יוצאים משם חוזרים למעשים הללו ולעיתים אף בצורה חמורה וגרועה יותר. אנחנו מחפשים לרפאות את החולים והיכן שזה אפשרי חייבים לעשות זאת. רק כאשר אין עוד אפשרות כזו, וכאשר מי לא רוצה להתרפאות ומהווה סכנה לציבור שם אין מנוס ולפנות למשטרה שהם יטפלו בו לפחות להרחיקו ממגע עם צעירים

הנושא הזה חייב להיות בטיפול מתמיד. בכל מוסד חינוכי חייבים להחזיק מומחה לעניינים אלו, מי שיודע לשים עין על מי שיש להם סטיות כאלו ולטפל בהם. התפקיד של אותו אחד כפול, ראשית להציל את הצעירים מאותם סוטים, והאחר להציל את הסוטה לטפל בו לנסות לרפאות אותו אם זה אפשרי, ואם לא, להרחיקו ממגע עם צעירים

מנהלי המוסדות חייבים להתכנס ולחפש דרך איך מטפלים בנושא, כאשר הנושא יהיה משותף יהיה קל יותר לעסוק בו, וגם ישמעו עצות טובות איך לטפל בבעיה שנתקלים בה והוא לא נעים כלל. אף מנהל לא מאחל לעצמו שיקרה אצלו מצב כזה, ולצערנו הגדול כשזה נודע להם כבר מאוחר. אם רוצים אנו את טובת התלמידים ועתידם, ויחד עם זאת להציל גם את המורים ובעלי ההוראה, בידם היכולת לעשות זאת, ומה יום קודם נציל יותר

חיים שאולזון