שלום וברכה מורי ורבותי!
והלילה נדליק כולנו יחד בארץ ישראל ובכל העולם כולו את הנר השני של חנוכה, שתי נרות חנוכה.
"מוסיף והולך" (שבת כ"א ע"ב), בכל יום מדליקים נר נוסף.
רק רגע! מה קרה פה? על מה השמחה הגדולה? על מה ההתלהבות?
היוונים
הגדולים והחזקים שהיו רבים כל כך באו ונלחמו נגד עם ישראל, הם ניסו להשכיח
מהם את התורה, להשכיח מהם את שמירת השבת ועם ישראל נלחם בחירוף נפש, מנין קטן של חשמונאים באו והצליחו להשמיד את כל היוונים הרבים והגיבורים.
אבל רק רגע!
הלא
בפורים מרדכי ואסתר לא נלחמו בהמן ובכל העמלקים, אלא התפללו לקדוש ברוך
הוא, פרשו כל אחד לזווית והתפלל לאלוקים שיציל אותו מידי הצוררים. לא נקטו
בחרב וחנית, ולא עשו שום צעד חריג אחר.
מה קרה כאן שלפתע פתאום החשמונאים הצדיקים מגודלי הזקנים אוחזים בחרב, רומח וחנית והולכים להילחם ביוונים?
התשובה היא אחת!
כאשר אחשוורוש והמן רצו להשמיד את עם ישראל, הם ניסו לפגוע להם בגוף, להרוג אותם. אם מנסים לפגוע לך בגוף, תסמוך על האלוקים, תדבר איתו, כי הוא אחראי על הגוף שלך.
אבל כאשר רוצים לפגוע לך בנשמה, כאשר רוצים לפגוע לך ביהדות, שם אסור לך לשתוק, שם עליך להילחם,
כי אמר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל: "נרי בידכם ונרכם בידי (דברים רבה ד,
ד), אתם, הנשמה שלכם, היא בעצם הנר שנמצא אצלי ואני שומר עליו יום יום ושעה
שעה, תסמכו עלי שלא יקחו לכם אותו.
"אבל
התורה שלי, המצוות שלי, מה שהולך לטמא אתכם אם רוצים זאת אומות העולם,
עליכם להילחם ודווקא שם לא להתפלל אלא לעשות מעשה בידיים".
זכרון אחד לכולנו, על דברים רוחניים לא מתפשרים, ועל הגשמיות מתפשרים ומתפללים לאלוקים, ומצפים לניסים.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.