החיזוק היומי - הרב אליהו רבי

 שלום וברכה מורי ורבותי!

והנה שאלה שלכם,

עד כמה אנחנו כהורים בוגרים, מבוגרים, אמורים לעזור לבנינו שכבר התחילו את החיים במקומות הלימודים ובמקומות העבודה שלהם?

האם לא עדיף שנחשל אותם וללמד אותם לעבוד ולהסתדר לבד? האם לא עדיף שנראה להם את הכיוון, שלא יחשבו לעולם שמותר להתבטל ולאחר מכן לבוא לאבא ולאמא ולבקש כסף?

מדובר באנשים שיש להם, מדובר באנשים שיודעים לכלכל את צעדיהם בצורה כזו שמעבר להצטרכויות היומיומיות שלהם, יש להם גם בכדי לחלק לילדים.

אבל פתאום מגיעים כל מיני רעיונות ומחשבות שקשורות איפה שהוא לחינוך הגיל המתבגר, ואומרים להורה: "אולי לא כדאי שתשקיע בבן שלך".

שימו לב טוב רבותי!

ישנם כאלה שחוששים שאם יחלקו את הירושה בחייהם, הילדים ישכחו מהם. ישנם כאלה שטוענים בדיוק להיפך, שאם לא אעזור לילדיי, הם ישנאו אותי.

בכל מקרה התקלה בחינוך הילדים לא מתחילה בגילאי השלושים והארבעים, אלא כבר בגילאים הנמוכים.

כי אבא טוב יודע לחנך את בניו לכיבוד הורים בלי אינטרס, אלא מה?

אתה כאבא יכול לסייע ולעזור לבן שלך? אז למה סתם שהוא יסבול?

כאשר אברהם שלח את אליעזר להביא כלה לבנו יצחק, הוא נתן לו שטר מתנה וכתב בו: "כל רכושי שייך לבני יצחק", הוא אל עשה חשבונות, הוא לא חשש אולי יצחק לא יכבד אותי, כי הוא ידע שיצחק ילד מחונך, אני חינכתי אותו, הוא ימשיך לחנך גם ללא אינטרס.

ומאידך, מי שמתעלל בבנו לצורכי משא ומתן או לצורכי חינוך, כביכול, שידע לו, בסתר ליבם של ילדיו הם יצפו גם ליום מותו, כי אבא שמתעלל במהלך חייו ורק לאחר מותו תגיע הרווחה הכלכלית, בעצם אומר לילדים: "בואו נצפה ביחד ליום מותי, ואז יגמרו לכם כל הצרות".

זו לא דרך התורה, הדרך האמיתית היא שאתה מעניק ככל יכולתך לבניך, ובניך מעניקים ככל יכולתם לילדיהם עוד בחיים חיותם,

וזוכים לראות מהם נחת, שלווה, שמחה ומילוי כל המשאלות,

ברוכים תהיו!