שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו.
ושימו לב טוב!
במקרים
קשים של שלום בית, הרי אתם יודעים שמגיעים לשלום בית רק לאחר שמתחילה
מלחמה גדולה, כי שלום עושים עם אויבים ולא עם חברים. בעל ואשה בשגרה לא
מנהלים שלום בית, אלא מנהלים חיים משותפים.
אלו
שמגיעים לשלום הבית זה אלו שכבר הגיעו לרמה של יהודים וערבים, ימין ושמאל,
מלחמות של שנים שמנסים יחד להרכיב ממשלה ולהפוך את הרצח לשלום.
רבותי!
אלו שמגיעים לשם נדרשים להרבה מאוד כחות, נדרשים להרבה מאוד מלחמות אישיות, נדרשים להרבה מאוד קבלות ושינויי דרך.
מה קורה כאשר אחד משני הצדדים מגיע ואומר: "נגמרו לי הכחות, אני כבר לא מסוגל יותר, אני לא יכול"?
ישנן שתי אפשרויות.
האפשרות הראשונה זה לומר: "האם אתה באמת לא יכול או לא רוצה?", כי אם נשארה לך ההבנה עד כמה זה חשוב ועד כמה הבית הזה חייב לחזור ולהיבנות, אין כאלה תירוצים של "לא יכול".
אבל
אם מדובר באמת ברמה גבוהה כל כך של קושי, עד שנגמרו לך המחסנים והמטענים,
עד שהמצבר שלך מרוקן לחלוטין, עדיין לא מרימים ידיים, יוצאים להפסקה של
שבועיים, חודש, ולפעמים אפילו חודשיים, ואז מתחילים את המלחמה מחדש.
פשוט לפעמים גרים באותו בית ולא משוחחים, או אפילו נפרדים לשני בתים נפרדים ורק לאחר מכן חוזרים עם כחות מחודשים.
נו, אז למה אני מספר את זה לצופים המדהימים שלנו? צופינו הרי לא נמצאים בשלבים האלה ולא יהיו באים לעולם, בעזרת ה'.
התשובה
היא, שגם ביחסים הקטנים שבינינו, גם בדיונים השקטים שבינינו, אם אתה מרגיש
שנגמרו לך הכחות, תאמר לעצמך, האם באמת מדובר ב"לא יכול" או ב"לא רוצה"?
ואם באמת מדובר ב"לא יכול" ונגמרים לי הכחות, אני לוקח את שדה הקרב הזה,
אני לוקח את הדיון הזה, את ההתלבטות הזו, ושוכח ממנה לחודש. בעוד כחודש
נשב ביחד עם האשה לארוחת ערב ונפתח את הדיון מחדש.
ההתשה
הזו היא אך ורק לרעתנו, נשים את זה בצד לחודש, נחזור מזה לאחר מכן בעוד
כחודש בהבנה, באהבה ובישוב הדעת גמור, ונזכה להצלחה מושלמת.
בברכת ברכה, אהבה ואחווה שלום ורעות לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.