אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח

מאת: יהודי פשוט

ברשות אדוני בעל האכסניא טוב העין הרב הגאון המשפיע הדגול רבי חיים שאולזאהן שליט''א

אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח

פרשת בראשית מסיימת בדיבור הטוב של ונח מצא חן בעיני ה' ופרשת נח פותחת בשבח אלה תולדות נח להגיד תומו ומעלת שלמות הליכותיו של נח אבי העולם שלאחר המבול. אבל סיפור חטאי דור המבול עונשם והתחדשות העולם שלאחריו מתחיל כבר בסוף פרשת בראשית בפסוק ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו.. רש''י: "בני האלהים" - בני השרים והשופטים. ואם תתמה שאם החטא היה בשרים והשופטים הלמה נשטפו עמם הפשוטים שעליהם עברה רעתם, מוסיף הכתוב ואמר וירא ה׳ כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום. במשמע  שההשחתה הייתה מלמעלה עד למטה נחלת הכלל כולו, והכל בכל נשחת בעיניו יתברך, (ורבינו החיד''א אומר שרע הוא המושחת המקולקל במידות של בין אדם לחבירו וכי פשוטי בני דור המבול היתה דעתם כל היום על חיי זולתם, כי לא יוכלו לסבול שום קורת רוח והנאה באחרים ושקדו להשחית חלקם, שלעכטע אומפארגינערס בלע''ז). ואני עני נתתי אל לבי את שהקדימה התורה לסיפור חמסם של בני האלהים, והוא ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ונזכרתי באמירתו של הפיהלוסוף שאמר כי זרים ומוזרים הם מעשי השגעון רק בהעשותם ביחידים אך מקובלים לחלוטין בהעשותם בהמון.. (ראה הנעשה במגרשי הספארט והקאנצערטים העממיים.. הויה מוכרת המכונה מליגננט-קאלעקטיוו מעדנעס בלע''ז)  ורוב הבריות יצאו מגדר טעמם ושפיותם בראותם שכולם נוהגים וכן הדבר במקובלות החברתיות, והוא הדבר שאירע בדור המבול כאשר הדיינים וראשי העם פרעו חוק ומוסר אנוש, וברב האדם והיה לציבור מצאו הבריות שנוח להם שלא לחשוב ולחשב טוב ורע לעצמם (מען ברויך מיטגיין מיט׳ן ציבור און מען טאר נישט פרעגן קיין קושיות..) וכך נתקיים הדבר הדבר שכך יהיה דרכו של עולם שיהיה הנבל דיין הריקא קודש מקודש וכל איש ואיש לבצעו הולך וחומס את כל מי שלא יוכל לעמוד כנגדו. אמנם יפה יעץ לי ידידי מנוער החכם הכולל רבי משה יצחק רובין מירושלים להלך בפרשיות הראשונות שבספר בראשית במשנה זהירות. אבל גם הסכים עמדי כאשר אמרתי לו שחילוקי טעמי המפרשים לא נגעו במה שתלמדנו פשיטות כללות פרשה זו: שאין חפץ לפניו יתברך לקיים עולם שעקר מעצמו את האנושיות ואהבת הצדק הטבעי שנטע הבורא בנפש בריותיו. אמת נכון הדבר כי הוא ידע יצרנו והיצר קרוב בהרבה יותר לכלי המעשה מאשר המחשבה התבונית של הנברא בצלם שתבדילו מן החיה באהבת המישרים של הסדר הטוב ומוסר האדם  לקיום אושר הארץ שניתן לנו ואותו נניח לבנינו אחרינו.. אבל ברגע שאין לתבונה מטרה משלה מלבד הפקת שרירות היצר החייתי, ומושג כל היום הוא פעלות החיים וסדרי החברה (כולל האידישקייט התורה ודרך הבעש''ט) יהיו גם הם לכמרים משועבדים לשדים המרקדים בפולחן השקר הרוע והזרוע אז הארץ והנה נשחתה. והארץ שנשחתה אבדה את האדם שבאדם שהוא סיבת בריאתה והבורא גמר למחותה. והנה אסף ה' את חרפתי באשר הייתי חושש להגיד שדומים עלי הליכות עולמנו לנכלולי ההנהגה והכמורה בעמים הקדמונים שלא נגה עליהם אור הבחינה כפי שנודעו לי מקורות העתים, כי המלבי''ם תיאר הדברים בהרחבה בפירושו על הפסוק: הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם בזה"ל  "הנפלים". עתה יפרש מ"ש ויראו בני האלהים את בנות האדם, מי היו בני האלהים, הם אלה שאמרו שהם בני אלהים ונפלו משמים, והגדות כאלה היו בימים האלה וגם אחרי כן. כי נודע שבכל ספורי העמים הקדמונים יספרו שבימי קדם מלכו על מדינתם בני אלהים שבאו משמים אל הארץ ומלכו עליה ונשאו נשים מבנות האדם ומהם עמדו גבורים ואדירים שרים ומושלים, כמו שימצא הקורא בספורי הדורות שראשית ספורי ממלכת מצרים וחינא ומלכות יון יתחיל מן האלהות וחצי אלהות שהתהלכו על ההרים הרמים ועל ארצם בימי קדם וספרו עליהם נפלאות וגבורות, והם נעשו להם אלילים שהקימו להם מצבות ומזבחות ועבדו אותם בכמה עבודות מתועבות, כי ספרו על אליליהם מעשים של רצח ונאוף וכל מדות רעות, עד שגם עובדיהם התדמו להם בתועבותיהם, כמו האלילה שעבודתה היתה בנאוף, ואליל שעבדו אותו בזבחי אדם, ועבודות האלה עמדו עד אמצע מלכות הרומיים וכ"ש שהיו בתקפם בימי משה, וכל ספורי קורות מצרים התחיל בהאלילים בני אלהים שנפלו משמים ארץ בימי קדם, לכן הודיע לנו מרע"ה כי הנפילים האלה שהם הענקים והעריצים שאמרו עליהם העמים בספוריהם שנפלו משמים והם היו בימים האלה וגם אחרי כן. שאז נמצאו ענקים וגבורי כח נוראים, שאמרו על עצמם שהם בני אלהים שנפלו משמים וע"כ קראן בשם נפילים ע"ש שנפלו לארץ, והעם התחילו לעבוד אותם, וזה נמשך גם אחרי כן, והם היו בני האלהים שבאו אל בנות האדם וילדו להם, עד שגם הבנים היו נחשבים לאלילים, באשר האמינו שנולדו מבני אלים. אבל דע שכל הספורים וההגדות האלה שעליהם בנו כהני האליל כל עניני הע"ז וספורי האלילים והמיטהאלאגיא שלהם הוא הכל שקר וכזב, היעשה לו אדם אלהים והמה לא אלהים, רק המה הגבורים אשר מעולם ואנשי השם, שכל גבור שעמד בימים ההם, או איש שעשה לו שם ע"י חכמתו ומעשיו היו מיחסים לו אלהות והיו אומרים שנפל משמים והיו מספרים עליו נפלאות והבלים הרבה, וכל הספורים האלה מקורם התחיל מדור המבול ואילך, וזה היה שורש להשחתת האדם ולהעבודות הזרות והנכריות ואמונת שוא והבל אשר לכן ראה ה' לקצר ימי האדם שיראו כי אדם המה ובני תמותה ולא אלהים המה עכ''ל. והמהלך בעיניים פקוחות יבין וישכיל שהאדם הוא אתו אדם ומלכודות הפתאים שהוא נלכד בהם הן אותם מלכודות.. ויחל נח איש האדמה ויטע כרם / וישת מן־היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. ורש''י מפרש ויחל כי עשה עצמו חולין. והדבר מבהיל כי הנה האיש שהכתוב מעיד בו כי היה איש צדיק תמים ואת ה' התהלך וזה עתה קיבל השם את קרבנו והבטיח לו את היקרה שבכל ההבטחות, ובספו של דבר מניחו לנו הכתוב כזקן עברו יין המקלל ומברך את בניו.. הכזאת ייעשה לסבא קדישא שריד יחיד מהדור הישן?! אלא מסתבר שלא חפץ הכתוב ביקרו של נח שעמדה לו צדקתו רק להציל עצמו ומשפחתו באבוד בני עולמו, והגם שנח הוא אבינו אין אנו מתייחסים עליו ולא חוגגים ורוקדים ביום גאולתו.. למה? שיחשוב כל אחד לעצמו..   וירח ה' את־ריח הניחח ויאמר ה' אל־לבו לא־אסף לקלל עוד את־האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא־אסף עוד להכות את־כל־חי כאשר עשיתי.. הפעם לא אמר הכתוב את אשר אמר קודם על מחשבות לבו והוא בסוד ריח הניחח, כמובא בגמרא: אמר ר' חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר וירח ה' את ריח הניחח.. כי החוש המחוכם מכל החושים הוא חוש הריח שמכיר בנמצאים דקים מכל דק שלא תשזפם העין ולא יורגשו בחוש המישוש, (וחוש הריח באדם חלש עד אחד למאה ועוד פחות בכו''כ בעלי חיים..) ומאז מי נח השי''ת יזכור לנו לטובה גם נטיות טובות עדינות ודקות שאינן נגלות לנו עצמנו בגבולות השגות שכלנו ותחושתנו. הוא הדבר במתפתה מיינו שהחליש בו את החושים הרגילים והתפייסותו תוכיח שהושפע לו מדעת קונו שפתח לו שפע עליון מעולמות עלומים של חמלה וסליחה שנסתרו ממנו בצלילותו.. ע''כ

------------ 

העיר לי חבר על אשר רשמתי מפי השמועה בפרשת בראשית על לבלתי הכות אתו כל מצאו.. ואמר לי כי הווארט הוא דווקא טוב אלא ש'בזבזת אותו' כי היה ראוי להרחיב בו, והרי ידעת שהעולם מלא כואבים והלמה שלא תתן דעתך על אלה שבאמת זקוקים לחיזוק?!  אז לצד קבלת הביקורת, גם אודה ולא אבוש כי מנהג עשיתי לי עם המבקשים לשוחח עמי להודיעם שאני מוכן לחלוק להם מזמני ככל שירצו, אבל אינני מהמחזקים.. למה? כי לפעמים אפשר להיות אח לצרה ותשועה ברוב יועץ, אבל המושגים חיזוק והתחזקות לא מקובלים עלי, ולו רק משום שטרם מצאתי אדם מהוגן העוסק בהם (ויסוד הדבר שמטבע העיסוק הוא שהקליינט חייב להיות מבולבל כהוגן ע''מ שיצטרך לשוב לעוד ועוד חיזוק.. וד''ל)  גם מצאתי ששוחרי החיזוק הם בחלקם הגדול אנשים הסובלים מחולי המלנכוליה וחמל עלינו ית' בדור שפשתה אותה מחלה בשל השינויים בהרגלי החיים, שגם הומצאו התרופות המועילות ברוב רובם של המקרים, ולאלה שרואים פחיתות כבוד בנטילת כמיקלים לשיפור התחושות קשה עד בלתי אפשרי לעזור בדברי ידידות. בנוסף עליהם ישנם גם בריות תלותיים שתמיד יבקשו להעסיק את זולתם, והדרך שלהם לתבוע ולקבל את תשומת הלב והחמלה שהם כמהים לה היא תלונתם שהם 'שבורים'.. ולדבר אליהם רכות וניחומים יהיה אולי בגדר גמילות חסד, אבל שום תועלת לא תצמח..  אמת, מצאתי פה ושם אנשים שהתבלבלו בין השאפתנות והרצון החזק הנצרכים להצלחה והתחושות הרעות המתלוות לקשיים והם מפחדים ׳מקלות הדעת׳ שבתחושות הטובות כאילו בהם יהיו חותמים גורלם ומוותרים על שאיפותיהם..  ואת אלה אין צורך 'לחזק'  אלא לסבר להם שלא בעמל וביגיעה ובוודאי שלא מתוך עצב ברא הקב''ה את עולמו.. ואין טעם שימררו לעצמם את חייהם כי כדי להצליח זקוקים רק לגל של הזדמנות שתבוא כאשר יחליטו למעלה וכי מוטב להם שיכינו ראש קר לנצלו.. ואכן ישנם גם כאלה שמתקשים להסתגל למציאות תהפוכות החיים באשר הם ולאלה הבאתי את אשר אמרתי, כאומר: תהיה מציאותי ידידי (בי ריאל בלע''ז) התנתק לרגע משחורתך, שא מרום עיניך ותסתכל על עצמך בריחוק מה ותמצא שאתה פרט בעולם הומה גלגלי סבל ונחת שמחה ועצב, ותראה עד כמה מטופשת ומייסרת היא החמלה העצמית המתעללת בך. הבט והפנים את שאר היביטי עולמך האישי, זכור את האתמול וחשוב על המחר שלבטח יבוא עם דובשו ועוקצו ואין טעם שתחיה את חיי רוחך דווקא במבואותיך האפלות ובפינה היותר מלחיצה הנוגעת לך, ואל תתן להכות אותך מכל מוצאך. וכמו שאבא ע''ה היה נותן בי עיניו הטובות בימי התייסרותי ונוהם: וואס דרייסט זיך געטראפעצט?! לעב שוין אמאהל.. זיי א מענש!!