וזה מה שאמרתי הבוקר לדיינים בבית הדין בסיום דיון על גובה המזונות.
'הסברתם היום מאד יפה איזה סכומים אני צריך לשלם כאבא שיש לו אחריות על הילדות שלו ולמה אלפיים שקל לא מספיקים אפילו בצחוק ושנכון שכרגע אין לי מקצוע אבל אני צריך לדאוג שיהיה לי כזה.
אתם צודקים במאת האחוזים, האחריות עלי, ואני אעשה הכל לעמוד בה.
רק יש לי שאלה אחת אליכם.
עכשיו באים????
כל החיים חינכו אותנו שלא צריך מקצוע ושאפשר לשבת בכולל, להביא 1500 הביתה לעשרה ילדים והכל יהיה בסדר, ועכשיו אתם נזכרים לספר שבעצם אבא צריך להביא 1400 לילד??
לכם כדיינים שמתעסקים בנושא ומכירים את הבעיה, יש אחריות לדאוג שזה ישתנה, שיכינו את הילדים והבחורים מראש למצב שהם יצטרכו לפרנס את הילדים העתידיים שלהם, ולא לחכות שיגיעו לשבר בשביל להזכר בזה'
ולא הייתה להם תשובה.
ועולם כמנהגו נוהג.
(דיין אחד התבדח שהחינוך הזה תקף רק כשלא מתגרשים, אבל גם הוא הבין שזה אפילו לא בדיחה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.