סוגה בשושנים

אל רומע''כ אדוני הנעלה המשפיע הדגול ספרא רבא ופמ''מ כש''ת הרב רבי חיים שליט''א

משנגעתי פעם בעניין שמחת חתן וכלה וסיפור ההוי געוואלד והטירור הקדוש של ביריוני הכשרות של העה''ח על דבר הכלה שתפסה בתוף של הקאפעליא, עוד הייתי הוזה בספרי הפוסקים שראיתי מתחבטים בשאלת שמחתו של מי עיקר המצוה של החתן או הכלה.. שהרי הדברים חד הם. והתכלית הוא מצוות גמילות חסדים, שבכאן מצוה מעליא היא בבחינת זריעת הצדקה שפירותיה עולים וצומחים לגאון ותפארת להצלחת רעים האהובים ונטיעותיהם עדי עד. כי טבע האדם שענייניו נמשכים אחר ההתחלה, ואם תשמח ותתחבב אותה כלה על בעלה בימים הראשונים לכלולותיהם ינטע אהבתה בלבו ואהבתו בלבה על כל הברכות הטובות שבכך לה ולו ולזרעו אחריו. שישבו יחדיו כאוהבים והוא לא יתן עיניו באחרות ובניו לא יהיו בני שנואה, גרושה ואנוסה ר''ל (ובימינו יודעים כולי עלמא בהיזקות שנעשים לנפשות הילדים הגדלים באווירת איבה שבין הוריהם..) 

והדבר מבהיל ברבי עקיבא שעקר תקנת זקנים ראשונים והתיר לאשה לכחול ולהתיפות בימי נדתה כדי שלא תתנבל ותתגנה על בעלה,  תבונת הדבר היא שר''ע השכיל, כי שלא כמותנו הגברים מראיתן של נשים עיקר בעיניהן מעצם ברייתן כפי שאמרו אין אשה אלא ליופי. וכאשר היא מדמה שהיא רעה במראיתה היא נופלת ומתנולת ברוחה והיא נוטה למרירות וריב ומדון שתתגנה בה על בעלה, והלחצת האשה תביא יותר קלקולים מכל מה שיש בכח תקנה לתקן, והגיעו הדברים עד כדי כך שר''ע השכיל שהוא צריך לעקור הלכה. 

ואכן מצינו ברב כהנא ששאלו המין: על היתר ייחוד עם הנדה: אש בנעורת ואינה נהבהבת.. והוא השיב לו בדברי הכתוב סוגה בשושנים.. ואני הייתי תמה על המפרשים שפירשו על דרכם, שהרי לא לחכם אלא למין נאמרו הדברים ומה אותו הדיוט היה אמור להבין מפשוטי הדברים. ולפענ''ד פשוטם של דבריו לאותו מין הם כי שלא כנשותיכם שהן רכושכם הנתונות כקרקע עולם לתהפוכות שרירותכם, אנחנו מטפחים את בנוותנו כשושנים עדינות בעלות הכרה ורצון שקוציהן מרחיקים מהם את היד הגסה והפזיזה.. 

ובאותו עניין עם הכלה שתופפה בליל כלולותיה. מפליא שעל אף דלית הלכה כותיה דרבי יונתן פוסק הרמ''א באבן העזר כדברי הטור שמותר להסתכל בתכשיטי כלה והוא כנראה סומך על המצוה שתגן עליו שלא יסתכל בה ואני עבדכם תמה: מאי שנא תכשיט ממתופפת. ושמא מצווה גדולה היא לעודד כלות מוסיקליות שתשלחנה ידיהן בכלי השיר שהן בקיאות בהן להרבות בשמחתן.. ואם תטרף מכך דעת משוגענער זה או אחר, אז אולי מוטב להם לאלה והחוששים להם שידירו רגליהם מבתי המשתה ויעסקו במצוות כמו קבורת המת ומחאות העצניקעס וכדומה התואמות יותר לסבר פניהם והלך רוחם ומובטח להם שהם לא יחסרו לאיש.

מנאי

יהודי פשוט

לאנדאן