אלמלא ה"דיל" של משה ליאון עם שתי מפלגות חרדיות, הוא היה נעלם כליל מהמפה הפוליטית הירושלמית.
משה ליאון לא הצליח להכניס ולו נציג אחד מטעמו למועצת העיר... גם לא את עצמו...
מספר בוחריו הסתכם בפחות מ-5000 קולות, שהותירו את רשימתו מחוץ למועצה.
אחת הסיבות לכישלון רשימתו היתה האווירה המתלהמת שנשבה ממטהו, ואשר היתה נגועה באמירות מאוד עדתיות וגזעניות.
בציבורים מסוימים בירושלים, טרחו אנשיו להדגיש כי הוא "היחיד משלנו" מול "שלושת האשכנזים"...
כמו
שלא הפריע לו לקבל את תמיכתן של שתי רשימות חרדיות ובו בזמן לפרסם דברים
הפוכים בעיתונות הרוסית, כך לא הפריע לו להיבנות מ"דגל התורה" האשכנזית,
ובמקביל, ליהנות מתמיכה עדתית אנטי אשכנזית.
עתה, מתחיל הדבר לתת אותותיו ביתר שאת, במאבקו של "המזרחי" ליאון נגד האשכנזי ברקוביץ...
כאשר
הוא התבקש ע"י אחד מאנשי מטהו, להתנער מהפרסומים ולהודיע במסיבת עיתונאים
כי הוא מגנה תופעה זו, הוא "עשה הצגה" יפה שהדברים לא פורסמו על דעתו וכי
היה זה תרגיל של אלקין, אך מעבר לכך הוא לא עשה דבר. ההפך מכך, לאחר שנודעו
התוצאות, הודבקו מודעות רבות מסוג נלוז זה, על לוחות המודעות בקטמונים...
אבל זה לא יפריע לליאון לגבור על יריבו "האשכנזי" בקולות של רשימות אשכנזיות...
לנימות מסוג זה אין כל מקום בירושלים, בארץ, ובעולם כולו... את השד העדתי יש לחסל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.