ישנם רגעים נדירים, שבהם ניתן לזכות במצוות
'הכנסת אורחים' בדור שלנו. המצווה הזאת, שהייתה פופולרית מאד בדורות הקודמים,
נעשתה לאחרונה קשה עד בלתי אפשרית לקיום. אם עד לפני שנים לא רבות, היה אב המשפחה
אוסף אל ביתו לאחר תפילת ערבית של שבת, אורחים שהמתינו בסבלנות בחצר בית הכנסת,
הרי שבימנו אנו, כמעט ולא ניתן להכניס אורחים בהידור.
אבל בכל זאת, במקום אחד, עוד ניתן להכניס
אורחים, ואפילו בהידור. ניחשתם נכון – לקחת 'טרמפ' בתוך הרכב. הזכות הגדולה הזאת,
שבה ניתן בקלות לאסוף אל הרכב פנימה יהודי יקר ולהצילו מהשמש הקופחת, או מהגשמים
והקור שבחוץ, ולסייע לו להגיע למחוז חפצו, היא בהחלט הזדמנות נדירה של קיום מצוות
הכנסת אורחים בהידור.
תחשבו על זה.
השבוע, זכיתי במצווה הזאת בהידור. זכיתי
לאסוף, ברחמי ה' עלי, שני יהודים חביבים בדרך מנהריה שבצפון עד לירושלים. נסיעה
שכללה, איך לא, עצירה של כשעה בקבר הרשב"י במירון.
אבל לא על מעשי הטובים באתי לספר לכם.
כאלו, מסתבר, ישנם עוד רבים.
אחד מהנוסעים החביבים שהצטרף לנסיעה, התברר
ככלי מלא וגדוש מכאן ועד להודעה חדשה, בתורה, במצוות, במעשים טובים, ובסיפורים. הו
הו כמה סיפורים. על אחד מהסיפורים האלו, ואלי על המיוחדים שבהם, תקראו כאן עכשיו.
*
בשנת ה'תשמ"ט, למד היהודי החביב, נקרא
לו 'שלמה זלמן', בישיבת אהל יעקב שבבני ברק. בישיבה שהייתה משכן לבחורים מכל העדות;
ליטאים, חסידים, ספרדים ובני חו"ל, קנה שלמה זלמן את מעמדו כאחד מן המיוחדים
שבחבורה, וככזה היה נקרא לא פעם על ידי הבחורים למעשי חסד וסיוע.
באחד הימים פונים אליו שני אחים תושבי חוצה
לארץ, הלומדים בישיבה, ומבקשים ממנו כי יזמין בעבורם למחר בשעה שלוש, מונית שתיקח
אותם לשדה התעופה. שלמה זלמן נענה בשמחה לאתגר, ויצא החוצה אל רחובות בני ברק.
טלפונים כידוע, היו בצמצום רב, והדרך הקלה להזמין מונית, כך חשב, היא פשוטה ביותר.
הוא ייצא החוצה, יעצור מונית מזדמנת, ויבקש ממנה להגיע למחרת בשעה שלוש לאזור
הישיבה.
ואכן כך עשה, הוא עצר מונית, וביקש מהנהג
הנכבד, שהיה גלוי ראש, להגיע למחרת בשעה שלוש לפנות בוקר לרחוב הלפרין 14 בבני
ברק, לישיבת אהל יעקב, ולאסוף משם שני אחים לכיוון שדה התעופה. הנהג החביב הסכים
מיד לעסקה, ונקב בסכום הנסיעה: ארבע מאות שקלים. אלא שהוא ביקש כבר עתה מקדמה על
סך מאתיים שקלים. הוא הסביר את בקשתו התמוהה בכך, שהנסיעה מצריכה ממנו להתעורר
באמצע הלילה במיוחד, והוא חושש שמא היא תבוטל לבסוף בלי שידע, והוא יקום וייסע עד לבני
ברק לריק. הוא אף הוסיף וסיפר כי באחת הישיבות הסמוכות למקום, כבר עשו לו את הטריק
הזה כמה פעמים והוא מצא את עצמו מתעורר באמצע הלילה ונוסע לחינם.
שלמה זלמן החביב, הקשיב בעניין לנהג, אבל
הבהיר לו כי הוא לא בעל הבית על ההזמנה, אלא הוא מזמין למישהו אחר, ואין בידו כסף,
או אישור כלשהו, לתת כבר עכשיו כמקדמה. הנהג, בלית ברירה, הסכים לבוא לישיבה גם
ללא תשלום מראש, אבל התחנן לשלמה זלמן שידאג שבאמת הנוסעים יעלו על המונית שלו,
ושלא תהא מלאכתו וטרחתו לריק.
הוא הבטיח. למה שמישהו יחליט ביום בהיר
אחד, או בלילה נטול ירח, לבטל טיסה שתוכננה מראש לבית הוריו.
למחרת, בשעה שלוש בצהריים, ניגשים האחים
הקדושים לשלמה זלמן, ושואלים אותו היכן המונית שהזמין להם.
היא תבוא, הוא מודיע להם, אבל בעוד שתים
עשרה שעות בדיוק.
האחים הנבוכים מסבירים לו שהם לא צריכים
אותה בעוד שתים עשרה שעות, הם צריכים אותה עכשיו. שלמה זלמן תמה, קצת כועס, ולא
מצליח להבין. אם רציתם מונית בשעה שלוש בצהריים מדוע נזקקתם לעזרתי? הוא שואל.
בשלוש בצהרים בני ברק מלאה מוניות ואתם רק צריכים להושיט יד ולעצור. אתם ביקשתם
ממני שאזמין לכם מונית לשעה שלוש, והיה ברור לי שמדובר בשעה שלוש בלילה. צר לי.
האחים ממהרים, מניפים אצבע, עוצרים מונית,
ומפליגים לשדה התעופה.
שלמה זלמן נשאר באמצע הרחוב ולפתע הוא
מתחיל להבין את ה'ברוך' שאליו הוא נכנס כעת. בעוד שתים עשרה שעות, בשעה שלוש לפנות
בוקר, תגיע הנה מונית שהוזמנה מראש, ואף אחד לא יעלה עליה.
החשש הנורא מגזל, ומחילול השם שעלול
להיווצר, מוביל אותו אל משגיח הישיבה לבקשת עצה.
המשגיח הצדיק שולף מכיס החליפה שלו מאתיים
שקלים, ונותן לשלמה זלמן את השעון המעורר האישי שלו. הוא מורה לו לכוון אותו לשעה
שתיים וחצי בלילה, ולהמתין למונית שתגיע. כשיבוא הנהג יסביר לו הבחור במתק שפתיים
את הטעות שנוצרה ויפצה אותו במאתיים שקלים על עוגמת הנפש שנגרמה לו. הסכם שאמור
להיות הגון מאד לשני הצדדים.
בדחילו ורחימו עולה שלמה זלמן על יצועיו,
מכוון את השעון לשעה הידועה, ושוקע בשינה.
בשעה שש וחצי בבוקר הוא מתעורר לקול ציוצי
הציפורים.
חרדה עצומה לפתה אותו, והוא זינק ממיטתו
כנשוך נחש. הוא מברר אצל כל הבחורים בישיבה האם מישהו שמע, או ראה, נהג מונית
שמגיע לישיבה בשעה שלוש לפנות בוקר. אבל אף אחד לא ידע על מה הוא מדבר.
רק בשעות הצהריים מספר לו אחד הבחורים כי
הוא היה ער בשעות הלילה וראה נהג מונית דופק בעצבנות בשער הישבה תוך קללות
וגידופים.
עולמו של שלמה זלמן כמעט ונחרב, הוא לא
הצליח להתמודד עם הגזל והחילול השם שנוצרו בגללו, ולקראת ראש השנה ויום הכיפורים
הוא פונה לגאון הגדול ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל.
כששומע הגרמ"י ליפקוביץ את הסיפור,
הוא מניח את שתי ידיו על פניו ופורץ בבכי על החילול השם הנורא שנוצר. הוא לא מוצא
תשובה לבחור ושולח אותו למרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א.
ר' חיים מוצא פתרון מבריק. הוא מורה לשלמה
זלמן לרכוש במאתיים השקלים שבידו סידורי תפילה וספרי תהילים, להניחם בכותל המערבי,
ולכתוב על כל אחד ואחד מהם את שמו ומספר הטלפון שלו, ואת הסיפור הנוכחי. כך, סבור
הרב, יכפר הבחור גם על הגזל, בכך שיעשה בכספו צרכי רבים, וגם על העוון הנורא של
חילול השם. שכן ייתכן ויגיע אותו נהג מונית לכותל וייתקל בסידורים ובסיפור שעליהם.
*
כאן הסיפור נגמר.
ר' שלמה זלמן לא ידע לספר לי אם נהג המונית
נתקל בסידורים האלו והאם העוון הנורא שלו התכפר. מאז ועד היום הוא מתעסק בתחום של
זיכוי הרבים שיש בו 'קידוש השם' בשביל לכפר מעט על מה שהיה, והוא מספר את הסיפור
הזה לכל מי שמוכן לשמוע ולקרב את המידע לאותו נהג מונית.
אז אם אתם מכירים את נהג המונית, ואולי אתה
בעצמך היית נהג מונית בשנת 1989 ואתה קורא עכשיו את הסיפור הזה, צרו עימי קשר
בכתובת המייל המצ"ב, ואולי תהיו חלק מסגירת מעגל ארוך של שלושים שנה..
• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: yoredea.man@gmail.com •
הטור מתפרסם גם בעיתון 'יום ליום'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.