ח"י
אלול יום ההולדת של שני המאורות הגדולים, הבעל שם טוב [הבעש"ט] והאדמו"ר
הזקן בעל התניא ושולחן ערוך הרב , רבי שניאור זלמן מליאדי. זכותם תגן עלינו.
"תדע
אחי, שעניין ביאת המשיח המקובל בידינו איש מפי איש עד רבינו הקדוש
הבעש"ט זי"ע, שהתגלות המשיח יהא בפתע פתאום, בלא הודע כלל. וכל ישראל לא
יחשבו על זה היום של הגאולה, ויהא כל אחד טרוד בענייניו או בעסקיו
ויתיאשו. ובלי הודע כלל , פתאום נשמע בשורות הגאולה בעזרת השם" . ( שומר
אמונים ח"ב, מאמר הגאולה.).
... על
דבר השאלה הידועה שהיתה בעיר מאהליב והיתה מפורסמת בכל הגליל על פי ריבוי
השו"ת שהריצו הרבנים ביניהם, וכולם ללא יוצא מן הכלל טמאוה. כאשר באה
השאלה לפני האדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך הרב, אמר, אף שעל פי דין
אין אנו בקיאים בסימני דמים, אבל בעובדה זו ברור כי דם יונה הוא [ולא דם
נידה]. רבנו הזקן יעץ לאבי האשה, שלא יכלה להיטהר יותר משנתיים, אשר בהגיע
ימי הטהרה תהיה כלואה בחדר הרחק מביתה ושום איש או אשה לא יידעו את דירתה,
ולטבילה תלך עם אמה ובשעה שלא יהיו נשים אחרות בבית הטבילה. אבי האשה עשה
כן, ובבוא ימי טהרתה הכל היה כרגיל [ללא סימני דם] וטבלה בזמנה, ולפי
שבעלה היה מצויין בתורה ויראה, היה לבו נוקפו והחליט לחכות לחודש השני.
בקיץ ההוא פשטה בגליל מאהליב מחלת החלירע, ויכריזו הרבנים על דרכי תשובה
וחרטה על עבירות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו, ותיפול אימה גדולה על
רבים מתושבי העיר. והנה אשה אחת באה אל הרב דמתא ותספר לו בבכי את החטא
שחטאה נגד האשה הנ"ל, לצערה שתי שנים שלא תוכל להיטהר. וזה דבר וידויה:
בהיותה בחורה הציעו לה שידוך עם בעלה של האשה הנ"ל, אבל לסיבות שונות לא
יצא הדבר לפועל וישא האיש את האשה הנ"ל והיא נישאה לאיש פשוט, ומני אז טינה
בלבה על האשה הנ"ל, ותחליט להינקם בה. היא התחפשה כאוהבת אותה ובהגיע ימי
הטהרה היתה שוחטת עוף או יונה והייתה מלכלכת בדמיהם את בגדי האשה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.