א.
מובא בשער הכוונות (ענין קריאת התורה דרוש א) וז"ל, מנהג מורי ז"ל שהיה
נוהג לנשק הספר תורה וללוותו לילך אחריו כשמוליכין אותו מן ההיכל אל התיבה
לקרות בו, ואחר כך היה נשאר שם סמוך אל התיבה עד שהיו פותחין הספר תורה
ומראין אותו לקהל כנודע, ואז היה מסתכל באותיות הספר תורה ממש, והיה אומר
שעל ידי הסתכלות האדם מקרוב כל כך שיוכל לקרוא האותיות היטב, על ידי זה
נמשך אור גדול אל האדם. ואחר כך היה חוזר למקומו הראשון ויושב שם מיושב עד
סיום קריאת הפרשה, ולא כאותם הנוהגים לעמוד, וזמן הרבה התפלל מורי ז"ל
בביתו בעשרה ולא חשש שיהיה שם ס"ת לקרוא בו בין בחול בין בשבת עכ"ל.
ב.
מובא בשער הכוונות וז"ל, ובאומרו "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו" וכו' צריך
לכוין בכונה גמורה, כי הנה עתה אנו בעולם הבריאה אשר משם נמשכת התורה
שניתנה לנו. וכנזכר בזוהר בראשית וז"ל, אית אוריייתא דאצילות ואית אורייתא
דבריאה וכו'. גם מן הבריאה נמשכו נשמות ישראל בסוד מה שאמרו רז"ל, כל
הנשמות חצובות מכסא הכבוד כי משם החלק הנקרא נשמה, וזה נרמז באומרו "ברוך
אלהינו שבראנו לכבודו" שהוא סוד עולם הבריאה, "והבדילנו מן התועים" בסוד מה
שברא נשמתנו מן הטוב שבעולם הבריאה, והבדילנו על ידו מן התועים, "ונתן לנו
תורת אמת" היא התורה שנתנה לנו מעולם הבריאה. ולכן כאן אנו מתפללים שיפתח
לבנו בתורתו שמן הבריאה, וצריך לכוין כל זה בכוונה גמורה.
ג.
כתב בעולת תמיד (ענין התפילין ד' פד) ובפרע"ח (שער התפילין פרק י ), ופעם
אחת ראה מורי זלה"ה נשמת צדיק חכם גדול שהיתה בעונש כאשר היו רוצין להעלותו
למדרגה גדולה, והיו מענישין אותו על שפעם אחת היה מכוין בקדושת "ובא
לציון" באמרו "שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה", ואז על ידי הכוונה ההיא שכח
והסיח דעתו מן התפילין, ועל כן צריך להיזהר במאוד מאוד.
ד.
ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דרשיך י-ה-ו-ה. צריך לכוין בסופי תיבות של
"עזבת' דורשיך' י-ה-ו-ה'" בשם הקדוש "תכה", והם אותיות שניות של שד"י
והוא מסוגל להכניע הקליפות ולהכרית הרשעים. ובזה השם הרג משה למצרי דכתיב
(שמות ב, יג) "ויאמר לרשע למה "תכה" רעך", וכתיב (שם, פסוק יד) " הלהרגני
אתה אמר" ודי למבין.
--- *לימוד שתי משניות יומי* ---
לע"נ הצדיק רבי מאיר שלום אבוחצירה בן פרחה - ה"בבא מאיר" זצוק״ל
*יומא, פרק ז' משנה א':*
בָּא
לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת. אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ, קוֹרֵא.
וְאִם לֹא, קוֹרֵא בְאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ. חַזַּן הַכְּנֶסֶת
נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת
נוֹתְנוֹ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל
עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. וְגוֹלֵל
סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר, יוֹתֵר מִמַּה
שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן, וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ
הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְרָכוֹת, עַל
הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָאָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן,
וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל שְׁאָר
הַתְּפִלָּה:
*יומא, פרק ז' משנה ב':*
הָרוֹאֶה
כֹהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא, אֵינוֹ רוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר
הַנִּשְׂרָפִים. וְהָרוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים, אֵינוֹ רוֹאֶה
כֹהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא. וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי,
אֶלָּא שֶׁהָיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה, וּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה כְאֶחָת:
*זכות הלימוד תעמוד לרפואת והצלחת מו"ר עט"ר הצדיק רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א בן הרבנית זהרי.*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.