בשיעור רמב"ם היומי מצינו דבר והיפוכו: תחילה כותב ש"מותר לאכול חולין
טמאים ומשקין הטמאים", ובמילא חל ע"ז מאחז"ל "דייך מה שאסרה לך
תורה", ולאח"ז מבאר מעלת הפרישות, כולל פרישות מאכילת חולין טמאים, שזו
מביאה "לידי טהרת הגוף ממעשים רעים .. לידי קדושת הנפשמדעות
הרעות וכו'"! והביאור: אף אם גם בהתחלת העבודה ה"ה בבחי' "חיל", עבודה עפ"י
תורה - "דייךבמה שאסרה לך תורה", מ"מ צ"ל ההליכה והעלי' "אל חיל" נעלית
יותר - הבדלה ופרישות וכו'. ועפי"ז,פתגם החסידים שדעת ה"עולם" היא שמה
שמותר –מותר, וגם מה שאסור – יכולים לפעמים למצוא היתר וכיו"ב, ושיטת
החסידות היא להיפך, מה שאסור –אסור, וגם מה שמותר – צריכים לחשוב אם
אכןצריכים זאת – ה"ז מפורש ברמב"ם – שיש לפרושגם ממה שהתורה אומרת
ע"ז "דייך מה שאסרה לך תורה"!
_משיחת י"ט כסלו ה'תשמ"ה_
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.