*דבר תורה אשר קידש כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ליום שישי ד' סיון התשע"ו*

דבר ‏אחד ישים האדם מול עיניו בכל זמן, שחייב הוא לקשור כל דבר עם הקב"ה, ולא עם עצמו או עם כוחו או חכמתו, אלא הכל יקשור עם הקב"ה. וכמו שמצאנו, התורה הקדושה מצוה אותנו מצות אבלות וקשה, מדוע צריכה התורה לצוות אותנו על אבלות, הרי פשוט שמי שנפטר אביו או אמו או בנו או מי מקרוביו שיהיה, אבל מדוע צריך אם כן לצוות על אבלות?

אלא, אם אדם אבל מכח מצווה שהתורה צוותה להיות אבל, האבלות הזאת היא במידה, והגבול שלא יבוא האדם להדרדר מעבר לאבלות ולהגיע ח"ו ליאוש ולעצבות. המעצור של היאוש והעצבות עומד ועוצר וחוסם על ידי מצוות ה' לאבלות, ולכן היה חייב לצוות אותנו הקב"ה על האבלות,  וברגע שצוה אותנו ואדם אבל על פי מצוות ה', לא ידרדר למטה ממה שציוה אותנו הקב"ה.

כך דוד המלך שמח עם כל הצער שבנו רודף אחריו ומבקש להורגו, ובכח זה בנה דוד המלך יסוד וכח שגם במצב לא שכלי ולא טבעי, האדם יכול להגיע למעלה ומדרגה של רוח הקודש ואין לו מחסום, אבל הכל על פי כח ויסודות התורה הקדושה.

************
מובא בילקוט (בראשית סימן מ"א) *"זה ספר תולדות אדם"* (ה, א) העביר הקב"ה לאדם הראשון כל הדורות, הראהו דוד חיים חקוקין לו ג' שעות, אמר לפניו ריבונו של עולם לא תהא תקנה לזה? אמר כך עלתה במחשבה לפני, אמר לו כמה שניי חיי? אמר לו אלף שנים.

אמר לו יש מתנה ברקיע? אמר לו הן, אמר לו שבעים שנה משנותי יהיו למזל זה. מה עשה אדם, הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה, וחתם עליו הקב"ה ומט"ט ואדם ע"ש.

ומובא בשל"ה הקדוש, כשהגיע אדם הראשון לסוף ימיו לגיל תשע מאות ושלושים שנה, רצה להתחרט מהמתנה ולקבל בחזרה את השנים שנתן ‏לדוד המלך, וזה שאמר דוד המלך בתהילים (קמד, ד) *"אדם להבל דמה ימיו כצל עובר"* אמר לו הקב"ה לאדם הראשון *"לא יחל דברו"* (במדבר ל, ג) נתת לדוד את השנים במתנה בשטר וחתמת עליו, אי אפשר לחזור בו ע"כ.

והנה צריך להבין אדם הראשון לא היה אדם פשוט, מה הייתה מחשבתו אחרי כן שחזר בו מלתת לדוד המלך? אלא צריך לפרש ולומר, בתחילה שנתן אדם מחייו לדוד, אדם היה טהור וקדוש לפני שחטא, ואז בשמחה וטוב לב נתן לדוד מחייו. אך אחרי שחטא והבין את הנזק הקשה שגרם לעצמו, וכמה הוא צריך לתקן את חטאו ופשעיו, לא יכל לוותר על הזמן שנתן לדוד המלך ולכן חזר בו והתחרט. כי רק כשהבין מה עשה בחטאו,  הבין גם את ערך הזמן, ולא רצה להפסיד מהזמן לתקן.

וכך קורה לאדם, בתחילת חייו לא מבין מה זה החיים, אך לאחר שחוטא מבין מה פגם, ושאין ערך לשום עניין בחיים עם חטא שנמצא מלכלך את נשמתו.