פרשת דוד אייזנשטיין היא סימפטום של משהו עמוק מאוד שקורה ברחוב החרדי וממעטים לדבר עליה. ראשית אלימות קשה, בעבר טענו כי זה שייך רק בבעלי מוצא מסויים, היום לצערנו ובושתנו זה חדר לכל מקום, ומספר האלימים גבוה מאוד. הסיבה מדוע שבסטטיסטיקות לא נמצא זאת, הוא משום שלא מדווחים, הציבור החרדי מעדיף לסבול, וכאן החורבן הגדול, מפני שזה בא על חשבון הדורות הבאים
החינוך החרדי לא משקיע בחינוך לאיך שצריך לחיות. מלמדים זוגות לפני החתונה שאז אין זה דומה כלל לחיים שנה שנתיים ושלש מאוחר יותר, כאשר מתמודדים עם חיי המציאות, אז צריך שיעורים וחינוך לדעת איך לחיות נכון, אבל לא נמצא קהילות במיוחד הגדולות שיעסקו בכך
כשהעלינו חלק מן התביעה נגד דוד אייזנשטיין היו שהאמינו כי מדובר בבודד, ולא קלטו כי מזלו הרע שזה יצא לרחוב, וכי הרבה אחרים במצב דומה אך לא יודעים על כך, במיוחד מי שאינם אלימים חיים ככה עם נשותיהם בצורה ובדרך שה' ישמרנו. רק לאחרונה פרסם עיתון מקומי בחיפה על תופעה נוראה אצל חרדים של להחליף את נשותיהם 'בהיתר', ככל שאתה למדן יותר אתה מוצא לעצמך התירים, והגיעו הדברים לידי כך, שלא עוד ארחי פרחי, אלא במי שאמורים להיות מוצי"ם פוסקים, מי שהם קובעים לך מה מותר ומה אסור הם שטופי זימה בצורה הכי מטונפת
לולא הגט, הייתי רוצה שהפרשה הזו תגיע לבית המשפט ושהדברים ייצאו לרחוב מפני שרק זה היה מזעזע את מי שצריך לעשות כאן משהו, כשמטייחים לא יודעים לא מדברים לא עושים דבר. מבחינה זו זה לא טוב לאינטרס הציבורי, השיקול של לא להשאיר אשה עגונה היה כאן חשוב אולי יותר, אבל אין זה אומר כי הנושא צריך לרדת מסדר היום
אם לא נטפל בבעיות הללו הן יתרבו, ואשמים נהיה אנחנו בלבד מפני ששתקנו. מה שקרה אצל אייזנשטיין קורה אצל עוד אחרים החוגגים מפני שאין מי שעושה לזה סוף. מי שרוצה לחיות חיים כאלו שלא יאמר כי הוא שומר מצוות, ובודאי שלא יקרא לעצמו חרדי, זכותו של כל אדם לחיות כרצונו, אבל הצביעות היא אסורה ומגונה, הנזק שאלו עושים לעתיד החינוך החרדי אין לשער
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.