1) עה"פ "ויהי שם עם ה' ארבעים
יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה" כתוב במדרש "מניןהיה משה יודע אימתי יום ואימתי לילה .. כשהי' רואהלמלאכים מקלסין אותו בקדוש היה יודע שהוא יוםובשעה שהי' רואה אותן מקלסין בברוך היה יודעשהוא לילה". והנה
מובן שבאותו זמן שמשה הי' על ההר ולמד תורה מפי ה' בעצמו הי' למעלה מן
הזמן לגמרי, כמו ה"מלמד" שלו. ונשאלת השאלה – בשביל מה הי' צריך לדעת אם זה
יום או לילה?! והביאור:תכלית הכוונה בהבריאה היא להפוך
את הגשמיותלרוחניות. וזהו שאומר ה' למשה, שגם כאשר הגיע לדרגא שלמעלה מן
הזמן, עליו להיות קשור עם זמן,ועי"ז, הנה גם כאשר ירד מן ההר ימשיך גם את
יוקר תורה זו למטה בבנ"י. 2) גם עבור עושי העגל מסר משה את נפשו שה' ימחל
להם באמרו "ואם אין –מחני נא מספרך וגו'". אע"פ שכאן לא שייך להאשים אותו
במעשיהם בתור ה"ראש" של בנ"י (וכידוע מ"ש עה"פ "ואשמם בראשיכם"), כי
הי' אז על ההר וכו'!
משיחת י"ג תמוז ה'תשכ"ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.