חסידי חב"ד בימים אלו מתעוררים סביב בניית – הארמון לרבי בכפר חב"ד , 24 שנה חלפו ממעמד הנחת אבן הפינה בפורים קטן. והתעוררות מיוחדת נרשמת אצל חסידי חב"ד
הכל התחיל באמצע שנות הלמ”ד. ר’ זושא רבקין, חסיד המאמין כי הרבי בוא יבוא בקרוב לארץ הקודש, החליט כי צריך לבנות בית עבור הרבי. הבית כמובן צריך להיות בכפר חב”ד, בירת חב”ד בארץ הקודש. החלטתו הייתה נחושה לעשות הכל כדי שהבית יהיה בנוי לתפארת, אך יחד עם זאת הוא ידע, שחסיד לא עושה דבר ללא רשות מרבו, ובפרט לא כזה דבר…
“כשאחי ר’ חיים ע”ה נסע לרבי”, סיפר ר’ זושא בראיון שהעניק ל’בית משיח’ לפני כ-15 שנים, “ביקשתי ממנו שישאל את הרבי מלך המשיח על הרעיון לבנות לו בית. הוא חשש להציג שאלה כזאת לפני הרבי, והסכים להעביר את הבקשה בתור בקשה של אחיו, קרי: אני.
“הוא נסע לרבי, נכנס ל’יחידות’ והציג את בקשתי לפני הרבי כך: “דער ברודער האט געפרעגט, ער וויל בויען א שטוב פאר’ן רבי’ן אין כפר חב”ד” [= אחי שאל, הוא רוצה לבנות בית לרבי בכפר חב”ד]. הרבי היישיר אליו מבט חודר ואמר: “ער וויל בויען א שטוב פאר מיר אין כפר חב”ד” [= הוא רוצה לבנות בית עבורי בכפר חב”ד]? ומיד המשיך כשהוא מראה בידו הקדושה תנועה של החלטיות – “אן ארמון!”.
“אחר כך המשיך הרבי ואמר “און ניט אזוי ווי איצטער. און דערוויילע ווארטן” [= אבל לא כפי שזה כעת. ובינתיים, שימתין]”.
כאשר קיבל ר’ זושא את תשובת הרבי, החליט להתקדם בינתיים בשרטוט התוכניות, כדי שכאשר הרבי ייתן את אישורו לבנייה – יוכלו להתחיל מייד בבנייה. הוא פנה איפוא לאדריכל בנדי רז, וביקש ממנו להכין תוכנית מיתאר לארמון עבור הרבי מלך המשיח.
התוכנית הוכנה במהירות ור’ זושא דאג להעבירה לרבי. הרבי קיבל את התוכנית, והוציא תשובה בזה הלשון: “נתקבל ותשואות חן. לעת-עתה לחכות בבניין”. לתשובה צירף הרבי עשר מטבעות: חמש מטבעות של לירה, וחמש מטבעות של חצאי דולרים.
עשור וחצי שנים עברו, ובמהלכם לא פסק ר’ זושא מלבקש שוב ושוב את רשות הבניה המיוחלת, אך כנראה שעדיין לא הגיע עת קץ, והרבי לא העניק לו את האישור המיוחל.
להמשך כנסו כאן:
הרבי מאשר להתחיל בבניית הארמון
בשנת תשנ”ב, כאשר נסעה זוגתו של ר’ זושא, מרת נעמי תחי’, לכינוס השלוחות העולמי בחצרות קדשנו, וזכתה להיכנס ל’יחידות-כללית’ לאורחים שהגיעו ליו”ד שבט, ביקש ממנה ר’ זושא לשאול את הרבי בהזדמנות מיוחדת זו, האם יכול הוא להתחיל לבנות את הארמון לרבי מלך המשיח.
מספרת זוגתו: “במשך ה’יחידות’ ישב הרבי בסבר פנים מאוד רציניות. נעמדתי אחרונה בתור, וכשהגיע תורי אזרתי אומץ ואמרתי לרבי מלך המשיח: “דער מאן האט געפרעגט, אויב ער קען אנהויב’ן בויען דעם ארמון פאר’ן רבי’ן מלך המשיח” [= בעלי שאל האם הוא יכול להתחיל בבניית הארמון עבור הרבי מלך המשיח]?
“שינוי קוטבי חל באותו רגע בפניו של הרבי מלך המשיח. סבר פניו שעד לפני רגע היה רציני מאוד, הפך להיות חייכני וקורן אושר. ‘יע!’ ענה הרבי, והמשיך ‘און פרעגט א רב אין ארץ הקודש’”.
מיד כשקיבל את הידיעה המשמחת, סר ר’ זושא לביתו של הרב אשכנזי, המרא-דאתרא של כפר חב”ד, סיפר לו על תכניותיו, ועל תשובת הרבי שענה בחיוב אך התנה זאת בשאלת רב בארץ הקודש. הרב שמע ממנו את כל הפרטים, וענה שיעשה הכול בשמחה ויבנה בשעה טובה ומוצלחת.
ר’ זושא לא בזבז זמן, ומיד לאחר קבלת האישור מהרב, טלפן לניו-יורק והודיע לזוגתו כי הרב אישר את הרעיון, וביקש ממנה שתודיע זאת לרבי בחלוקת הדולרים.
“הרבי קיבל את הבשורה בשמחה”, מספרת מרת נעמי, “ולאחר שנתן לי דולר, הוציא דולר נוסף, ונתן לי כשהוא אומר ‘להצלחה בבנייה’”.
הרבי בוחר את מקום הארמון
ר’ זושא ניגש לוועד הכפר, וביקש מהם הצעות למיקום הארמון בשטח הכפר. הם הניחו על השולחן תצלום אוירי של כפר חב”ד ולאחר התייעצות קצרה החליטו על שלושה מקומות אפשריים. אחד מהם היה על-יד בית אגודת-חסידי-חב”ד באה”ק – 770.
היה זה ביום חמישי. ר’ זושא לא איבד זמן יקר; הוא עלה על המטוס הראשון לניו-יורק, וביום שישי, דקות אחדות לפני השעה עשר בבוקר, המתין ר’ זושא לרבי סמוך ליציאה מגן-עדן התחתון לכיוון המעלית. בידו היה התצלום האווירי עליו מסומנים המקומות האפשריים לבניית הארמון.
לתצלום צירף ר’ זושא פתק, בו הוא מסביר מדוע אין מעביר את התצלום דרך המזכירות – “לא שחושד אני חלילה באי-מי מהמזכירים. אלא שעניין של משיח אינני רוצה להעביר דרך ממוצעים, ברצוני להעביר זאת לידיו של מלך המשיח”.
הרבי קיבל ממנו את התצלום בחיוך רחב, ומיד אמר “זאלסט האבן א סאך פרנסה”!
בשעות הצהריים, כשהרבי יצא לתפילת מנחה, עבר הרב גרונר ליד ר’ זושא והניח בידו פתק: תשובתו של הרבי מלך המשיח על שאלת המיקום: “אצל אגו”ח”. בעת ההתוועדות בשבת-קודש, נתן לו הרבי בקבוק משקה עבור הנחת אבן-הפינה לארמון.
מיד אחד השבת הכניס ר’ זושא לרבי פתק ובו שאל באיזה תאריך לערוך את הנחת אבן-הפינה, וכן – האם לעשות את זה כלל-ארצי, זאת-אומרת, עם פרסום מסיבי בכל כלי-התקשורת בארץ ישראל, או לא.
הרבי ענה לערוך את הנחת אבן-הפינה “ביומא דפגרא” וללא פירסומת. ה”יומא דפגרא” הראשון היה “פורים קטן”, ועליו נפל הפור.
טרם נסיעתו חזרה לארץ ישראל כדי לארגן את האירוע, עבר יחד עם זוגתו בחלוקת הדולרים אצל הרבי. לאחר שזוגתו עברה, נתן לו הרבי שני דולרים, ואחר-כך ביקש לקרוא לזוגתו שכבר הספיקה לצאת – שתחזור. היא קרבה לרבי, והרבי אמר לה בחיוך רחב “בטח תעזרי לבעלך בבנייה”. אחר-כך נתן הרבי לר’ זושא דולר נוסף, שלישי, ואמר: “זה בעבור שאר הבניינים”.
הרבי מתעניין מי הגיע להנחת אבן הפינה
על הנחת אבן הפינה סיפר ר’ זושא: “חזרתי לארץ ישראל, והפצתי את הידיעה רק בכפר חב”ד, כדי שהאירוע לא ימשוך אליו את עינה הפקוחה של התקשורת הישראלית ש’תחגוג’ על הגילוי ותהפוך את האירוע לכלל-ארצי. אבל, ‘עוף השמיים הוליך את הקול’, ועל-אף שלמזלי, התקשורת לא הגיעה – בריכוזי אנ”ש זה דוקא כן נודע ורבים הגיעו לטקס הנחת אבן-הפינה.
“בעיצומו של האירוע הבחנתי במונית קטנה שמתקרבת, ומתוכה יוצא הרה”ח ר’ אלתר הילביץ’ ע”ה. התפלאתי. ר’ אלתר כבר לא היה צעיר בלשון המעטה, והנסיעה לכנסים קשתה עליו מאוד. גם בפעמים המעטות בהם היה משתתף בכנסים, היה בא יחד עם, יבלחט”א, בנו שי’ שהיה תומך בו. העובדה שאני לא הזמנתי אותו באופן אישי ולמרות זאת עשה מאמץ כה גדול והגיע הנה בגפו, עוררה בי תמיהה רבתי.
“כמובן ששמחתי לראות אותו בכינוס, ואף הזמנתי אותו לנאום לפני הקהל. בנאומו היקשה ר’ אלתר כיצד יתכן שארמונו של מלך המשיח נבנה בכפר חב”ד, ולא, כמצופה, בירושלים? הוא מותיב לה והוא מפרק לה: כבר אמרו חז”ל שעתידה ירושלים להתפשט על-פני כל ארץ ישראל, וכפר חב”ד בכלל… ואם תרצו -משיח יתרץ על הקושייה!…
“חזרתי מהכינוס בשעת לילה מאוחרת, קרוב לחצות, כשלפתע מצלצל הטלפון. על הקו היה מזכירו של הרבי, הרב גרונר. “הרבי ביקש לדעת אילו אישים מיוחדים השתתפו בטקס הנחת אבן-הפינה. כמו-כן ביקש הרבי לדעת אם יש ווידאו ותמונות מהאירוע, וביקש לשלוח את התמונות בדחיפות הכי גדולה.
“התחלתי לפרט לרב גרונר אילו אישים מיוחדים השתתפו באירוע, וכשהזכרתי את הרה”ח ר’ אלתר הילביץ’, היכתה במוחי המחשבה כי יתכן מאוד שהשתתפותו הייתה עקב הוראה מיוחדת מהרבי מלך המשיח, ולכן ביקש הרבי לדעת אילו אישים מיוחדים השתתפו באירוע. אין לי בטחון מלא שכך אכן היה, אולם מכלל השערה לא יצאת…
הרבי מגיב בחריפות על הרעיון לבנות עבורו ‘בית’ כדוגמת ביתו ברחוב פרזידנט
לאחר הנחת אבן-הפינה ידע ר’ זושא כי הטקסים נגמרו; מהיום והלאה הוא יידרש לעבודה מסיבית ונמרצת כדי להגיע למעשה בפועל. בתחילה כינס כמה מידידיו והתייעץ עימם באיזה אמות-מידה לבנות את ארמונו של הרבי מלך המשיח.
סיפר ר’ זושא: “הרעיון שעלה בסיומה של התכנסות זו, היה – לבנות לרבי מלך המשיח בית לפי דגם ביתו ברחוב פרזידנט שבקראון-הייטס. אני לא קיבלתי את הרעיון, אולם הסכמתי לכתוב את ההצעה לבעל הארמון – הרבי מלך המשיח.
“תשובתו של הרבי הייתה: באם רוצים לבנות, יתבוננו מה רוצים ויחליטו. אחרי כמה וכמה שניםהחליטו לשאול אותי?! ומתוך התוועדות?! אזכיר עה”צ
“אני הבנתי שהרבי ‘גוער’ בי על שלאחר ששנים אנחנו מדברים על ארמון, פתאום אני יורד מהעץ ומבקש אישור לבנות בית! ועוד עושה זאת מתוך התוועדות…
“כמובן שמיד החלטתי שאני בונה ארמון ויהי מה!”.
הרבי נותן הסכמתו על המפות
האדריכלים אליהם פנה כדי שישרטטו עבורו תוכנית מתאימה לארמון המפואר, אמרו לו כי הם לא יכולים לעזור לו. “מדובר”, אמרו לו “בפרוייקט מיוחד שמצריך חשיבה מקורית מאוד, כיון שאף ארמון של מלך או נסיך ברחבי העולם, לא יהיה מספיק מפואר עבור המלך המשיח, אליו עתידים לבוא ולהשתחוות כל מלכי ורוזני תבל”.
לאחר עבודת חיפוש מדוקדקת, מצא ר’ זושא את אשר חיפש – אדריכל רציני בעל כושר המצאה מקורי ביותר. שמו: זאב מרגנית.
“ישבנו יחד בביתי והצגתי לפניו את שאיפותיי ותוכניותיי”, שיחזר ר’ זושא. “לאחר שעות ארוכות של בירורים, פנה האדריכל לשוב לביתו. טרם צאתו נתתי לו מעט מהמשקה שנתן לי הרבי עבור הנחת אבן-הפינה, וגם הנחתי על ראשו אחת הכיפות שהוצאתי במיוחד עבור הכנסת ספר-תורה. השעה הייתה קרובה לחצות כשיצא האדריכל מביתי. טרם צאתו אמרתי לו כי בטוח אני שהקב”ה כבר יראה לו את הדרך הטובה ביותר לתכנון ארמונו המיוחד של המלך המשיח.
למרות שלהכנת תוכנית כזאת דרושים כמה ימים של עבודה, בדרך נס הצליח האדריכל לסיים את התוכנית בלילה אחד!
לר’ זושא אצה הדרך. הוא לקח עמו את התוכניות, עלה שוב על המטוס הראשון היוצא לניו-יורק, והכניס את התוכניות לרבי מלך המשיח, כשבנוסף, שאל את הרבי האם עליו להיענות לבקשת רבים מאנ”ש החפצים להשתתף בהוצאות הבניה.
לא חלף זמן רב והרב גרונר הוציא לר’ זושא תשובה בזה הלשון: “א. על מכתבו והמצ”ב [=המפות] נתןהסכמתו וברכתו. ב. יכולים לקבל השתתפות מהציבור. ג. ברכה והצלחה”.
לפני י”א ניסן החליט ר’ זושא כי מוכרחים להתחיל לבנות. לפחות במשהו. ההחלטה נפלה וכעבור ימים אחדים כבר ניצבו הדחפורים מול 770 והתחילו בחפירת חלק מהיסודות. “תוך כדי חפירת היסודות. אחז האדריכל בידיו של ר’ זושא ואמר: “תראה היכן אנו עומדים!” ר’ זושא שאל אותו: “זאב, מה קרה?” והאדריכל הצביע בהתרגשות על מפת התוכנית: “הבט, אנו חופרים כעת את היסודות של לשכת מלך המשיח”!
מדוע עד היום לא בנו את הארמון? הביוקרטיה של הרשויות המקומיות שמעכבות את התוכניות אצלן ואינן מאשרות את המשך הבנייה”.
חלפו עוד 24 שנים מאז, וכיום נרשמת התעוררות מיוחדת בקרב חסידי חב"ד וידיד חב"ד, והשלוחים בכל מרחבי תבל, לפעול להגשמת רצונו הקדוש של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח ולבנות עבורו נחלה בארץ הקודש, כפי שביקש, ארמון!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.